כיצד מאתחלים את השיח העולמי על מדינה הנמצאת בצרות? זוהי המשימה הניצבת בפני הנהגתה של זין, המתכנסת השבוע לאירוע הפוליטי החשוב ביותר של השנה – הקונגרס העממי. זהו אירוע של חותמת גומי, אך הוא מספק מבט נדיר להלך הרוח של ההנהגה. אקונומיסט מציע לשים לב לשלושה נושאים: המאמצים לעצור את הבהלה הכלכלית, האג'נדה הכלכלית ארוכת הטווח של שי ג'ינפינג ומאבקי הכוח בצמרת.
נתונים חדשים מלמדים, כי התוצר התעשייתי הצטמק בפברואר. הדפלציה עודנה כאן: מדדי המחירים לצרכן וליצרן ירדו בחודש שעבר ב-0.8% וב-2.5% בהתאמה. מחירי הנדל"ן יורדים חודש אחרי חודש. שוק המניות עלה מעט בשבועות האחרונים, לאחר שהממשלה התערבה ובלמה את הירידות, אך עודנו שווה 4 טריליון דולר פחות מאשר בשיאו.
במרכז דיוני הקונגרס יעמדו מאמציה של הממשלה להחיות את המשק. ראש הממשלה, לי צ'יאנג, יציג מחר בנאום הפתיחה את יעדי הצמיחה והגרעון; ממוצע ההערכות הוא ליעד צמיחה של 4.6%. קרוב לוודאי שהיעד הממשלתי יהיה בסביבות 5% וכדי להשיגו תצטרך הממשלה להזרים סיוע, המגיע בסין בצורות שונות – רשמיות ובלתי רשמיות.
אחת הדרכים היא הגרעון הפיסקלי, אשר הגיע אשתקד ל-3.8%. בנק אוף אמריקה צופה שהשנה יעד הגרעון יהיה 3.5%, ולצד זאת תנפיק הממשלה חוב של 140 מיליארד דולר למימון הוצאותיה. מורגן-סטנלי אומר שהגרעון הכולל צריך לעלות השנה לפחות ב-1.5% תוצר כדי לרסן את הדפלציה, אם כי התחזית היא לעלייה של 0.5% בלבד; השאר יבוא בהמשך השנה, כאשר הממשלה תבין שאין לה ברירה אלא להגיב לירידה בביקושים.
שי ידוע בהתנגדותו לסיוע ממשלתי, משום שהוא מגדיל את החוב ומעודד השקעות בזבזניות. תרחיש חילופי הוא הודעה על יעד צמיחה של 4.5% וגרעון של 3% תוצר, ללא הנפקת חוב נוסף. תרחיש כזה יטלטל את המשקיעים, שכן הוא ילמד שלמרות החדשות הכלכליות הרעות – סין אינה מוכנה לתמרץ את המשק בהיקף שרבים מהם היו רוצים.
כאמור, הקונגרס עשוי לחשוף יותר על תוכניותיה ארוכות הטווח של סין לצאת מהבור הכלכלי. שי צפוי לספק מילות הרגעה למשקיעים הפרטיים, לצרכנים ולמשקיעים הזרים. הססמאות שיוצגו בקונגרס עשויות להוות רמז. בעשור האחרון הן היו "תוצרת סין 2025" (הרחבת התעשיה), "שגשוג לכל" (הגבלת כוחן של החברות) ו"הפצה דואלית" (הסתמכות עצמית). המילים המרכזיות כיום הן "פיתוח ברמה גבוהה" ו"כוחות יצרניים חדשים", והן מלמדות על הגברת הייצור והתמקדות בענפים כמו טכנולוגיות אקלים, מדעי החיים ובינה מלאכותית.
הבעיה הגדולה היא מה שאקונומיסט מכנה "פער האמינות". התקשורת הממלכתית אומרת שמדובר בחדשנות של התיאוריה המרכסיסטית, לא ביד קשה כלפי השווקים. למרות שההנהגה אומרת שהיא רוצה לבנות מחדש את היחסים עם המגזר הפרטי, שינויי מדיניות אחרים מלמדים את ההפך. בשבוע שעבר הידקה הממשלה את הכללים לגבי "סודות בעבודה" כחלק מדוקטרינת "הביטחון הלאומי המקיף" החדשה, מה שמרמז על הגברת הפיקוח במקומות העבודה. במקביל, היא הטילה מגבלות על קרנות השקעה מבוססות מחשוב הממוקמות מחוץ לסין.
בעיית האמינות מבליטה את הנושא השלישי: ההנהגה הסינית. אחד ההסברים לכשלונות בשנים האחרונות הוא שיותר מדי כוח מרוכז בידיו של שי, שנסיונו בתחום הכלכלי מועט משל הפקידים אותם סילק. כינוס הקונגרס יעניק יותר חשיפה למי שתחתיו ובראשם לי, אשר מונה אשתקד לתפקיד השני בחשיבותו במדינה. הוא נחשב לפרגמטיסט המבין את הכלכלה והעסקים ואשר נהנה מאמונו של הבוס. ייתכן גם שיתמנה שר חוץ חדש במקומו של קין גאנג שנעלם בצורה מסתורית ביולי שעבר.
עם זאת, עשרת הימים הבאים פשוט יאשררו את יד הברזל של שי – מבהיר אקונומיסט. לקונגרס אין כאמור כוח של ממש, אך בעבר היו בו איתותים לחוסר שביעות רצון. הללו הפכו לנדירים ביותר. בשנת 2013 הקונגרס אישר ברוב של 85.3% את ההצעות והדוחות שהוגשו לו; בשנה שעברה הרוב היה 98.6%. שי הוא אחד מחברי הקונגרס ואיש אינו מעז לחלוק עליו בפומבי. בשנה שעברה הוא גם נבחר פה אחד לכהונה נוספת כנשיא.