השופט: דורון יפת, בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב

המועד: יום ראשון, 3.3.2024, שעה 09:00

הנושא: דיון מוקדם - סכסוכי עבודה

המדור עמד פעמים רבות על המצב הלקוי בו התדיינויות ואף מו"מ בתחום חדלות הפרעון מתקיימים ברגע הכי אחרון שיש, לפני תחילת הדיון בבית המשפט - ולעיתים בהפסקות במהלכו. הצבענו על כך שלא רק שאין שום סיבה שהצדדים לא יידברו קודם לכן (ודאי בעידן התקשורת המודרנית וה"זום"), אלא שהתנהלות זו עלולה לפגוע קשות בחייבים שנלחצים להסכים בו במקום בלי אפשרות לחשוב ולהתייעץ. כעת מתברר, שהתופעה עלולה להתרחש גם בבתי הדין לעבודה - ושם היא אולי חמורה עוד יותר, שכן לעיתים מדובר בתובעים המשתייכים לאוכלוסיות מוחלשות. כך אירע באולמו של שופט בית הדין האיזורי בתל אביב, דורון יפת. הוא אומנם עשה כמיטב יכולתו למנוע פגיעה בתובע, ועל פניו נראה שאכן לא הייתה פגיעה כזאת, אך האירוע עצמו מציף סוגיה רוחבית. למרות שהבעיה אינה נעוצה בשופטים, חלק מן הפתרון מצוי בידיהם, וגם על כך עמדנו בנושא חדלות הפרעון. אם השופטים יבהירו שהדיון מתחיל בזמן ושאינם נותנים זמן נוסף כדי להתדיין בחוץ - אזי ייתכן שלפחות בחלק מהמקרים ההתדיינויות הללו ייעשו כראוי לפני כן. אפשר ואפילו ראוי לומר לצדדים: לא הגעתם מוכנים - תבואו שוב. ברור שבטווח הקצר המשמעות היא יותר זמן וסחבת, אבל מותר להניח שלאחר זמן המסר יחלחל וכולם יגיעו מגובשים ומוכנים.

לא יודע מהו שם המשפחה

נעיר תחילה, כי בבית הדין יש בעיה של אי-עמידה בזמנים: בשלושה אולמות סמוכים - של יפת ושל השופטות ערמונית מעודד וחנה טרכטינגוט - הדיונים אינם מתחילים בשעה 09:00 כפי שנקבע, והאיחור של עורכי הדין והצדדים מלמד כתמיד שהם יודעים שהדיונים לא יתחילו בזמן. באולמו של יפת האיחור מתארך, שכן כאשר עורכי הדין מגיעים - הם יוצאים לשוחח ביניהם. התובע, מסתנן מאחת מארצות אפריקה, נותר באולם. כאשר הקלדנית שואלת אותו מיהו עורך דינו, אין הוא יודע את שם משפחתו. עורך דינו של התובע חוזר לאולם, אומר לו שהמעסיק השלים את התשלומים של הפיקדון וכעת נותר חוב בגין חופשה, דמי הבראה ואי מתן תלושי שכר. הוא שואל את הלקוח מדוע הופחתו התשלומים שקיבל, מציין שהנתבע טוען שהאיש עזב בלא להודיע ומחשב כמה כסף מגיע ללקוחו. בלשון המעטה, זוהי הכנה בלתי ראויה לתיק - לקבל מן הלקוח מידע בעל חשיבות רק באולם ובמועד בו אמור להתקיים הדיון. בא-כוחו של התובע שוב יוצא לשוחח עם עורך דינו של הנתבע, חוזר ושואל את הקלדנית: "אנחנו יכולים לעשות הסכם לפרוטוקול שיהיה מוכן? הוא [יפת] ישמח, בטוח". הקלדנית משתמשת בנוסח מוכן, כאשר יפת איננו באולם. עורך דינו של התובע שוב לא ממש מכיר את הלקוח - "יש לך חשבון בנק בישראל? אתה לא נוסע מישראל?" ומעל הכל - הוא סגר עם בא-כוח הנתבע מבלי לעדכן את לקוחו וממש מעמיד אותו בפני עובדה מוגמרת. יפת נכנס לאולם ב-09:25 וקורא את נוסח ההסכם. "רק תשבו, בבקשה", הוא אומר לעורכי הדין, הממשיכים לשוחח ביניהם. "התובע מבין את ההסדר?", שואל יפת את בא-כוחו, שדי מופתע מהשאלה: "למה? מה השאלה?" הוא עונה בחיוב, יפת מכניס לפרוטוקול את התשובה, ובא-כוח הנתבע מוסיף. "אדוני, אתה מבין עברית?", שואל יפת את התובע, המשיב בחיוב. יפת מנחה את הקלדנית להדפיס את ההסכם ולתת אותו לעורכי הדין, ומקפיד להנחות את בא-כוחו של התובע להסביר ללקוחו. עורך הדין מציית וזוהי הפעם הראשונה בה התובע יודע מה הוסכם בשמו ובנוגע לכספו. ברור שכעת אין לו אפשרות לחשוב ולהתייעץ. לעורכי הדין יש כמה תיקונים קלים, הם חותמים על ההסכם ויפת מאשר אותו. בדרך החוצה, נציג החברה הנתבעת מחבק את התובע ואומר לו: "בסוף קיבלת הכל. הגיע לך, היית עובד טוב" - מה שמעלה את השאלה (הרטורית, כמובן) מדוע האיש נאלץ לשכור עורך דין ולהגיש תביעה.

"יבהיר מדוע לא התייצב"

כעת נכנסת עורכת דין המייצגת בתיק הבא ומעדכנת שבא-כוחו של התובע הודיע שיגיע רק ב-10:15. יפת: "אי-אפשר [לחכות], יש שמונה דיוני קדם. אני אמתין פה עד 09:45 ואז יתחיל הדיון". הוא מכניס לפרוטוקול שכעת השעה 09:38, אין התייצבות של בא-כוח התובע ושהוא ימתין עוד שבע דקות. ניתן לשמוע את עורכת הדין מדבר בטלפון בחוץ: "רבע לעשר תגיע? זה עוד חמש דקות". היא חוזרת לאולם: "הוא לא יגיע תוך חמש דקות. אני לא דורשת הוצאות". יפת מכניס בשמה לפרוטוקול: "עו"ד שאדי יונס הודיע לי כי בשל פקק חריג לא יוכל להגיע בחמש הדקות הקרובות אלא בשעה 10:15. את תוכלי להמתין לשעה 11:00?" - לא. "מה את מבקשת?" - לדחות את הדיון ללא צו להוצאות. יפת מכתיב החלטה: "בא-כוח התובע יבהיר מדוע לא התייצב לדיון בשעה שנקבעה וזאת עד ליום 5 במרץ". הקלדנית מתערבת ומציינת, כי עורך הדין הגיש בקשה לדחות את הדיון לשעה 10:00. יפת: "יכול להיות שאלו בקשות שטרם נקלטו. מתי הוא הגיש? אני צריך לבדוק את זה". הקלדנית: "להראות לאדוני?" יפת: "רגע, אני נכנס. עכשיו אני רואה. זו לא בקשה שנוצר פקק כעת" כפי שאמרת באת-כוח הנתבע בשמו. יפת מכניס לפרוטוקול בשמה של עורכת הדין, אולי כי לא נעים לציין שהייתה זו הקלדנית: "אני מפנה את בית הדין לכך שהוגשה היום בקשה דחופה לדחות את הדיון לשעה 10:00". הוא מצרף את הדברים להחלטה הקודמת ומוסיף: "ומדוע הבקשה הוגשה רק היום. לעיוני ביום 6 במרץ".