בימים אלו, ימים מדממים, כשכל יום נקטפים חיי יהודים, אני מייחל שהחזון של ישעיהו בן אמוץ בפרק ב' לא ימתין לאחרית הימים, אלא כבר היום יתחיל במלאכת קרימת העור והגידים וייתן לחזון שלו אותות חיים מציאותיים של חיי שלום, שקט ושלוה. אני מייחל לכך שלא נשמע יותר את אימות המלחמות הפוקדות את חיינו יותר מדי פעמים, כשכל פעם הן קוטפות ללא רחם חיים יקרים של בני עמנו. בעת שאני כותב שורות אלו, במנהרות האפלות של עזה חיים 134 יהודים, שחייהם בידי חסדי חמאס רצחני והם עוד עלולים לחזור אלינו בארונות מתים. אני מייחל שכבר היום יתחילו לפעולָ בכיוון החזון - "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים... וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִים. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה' אֶל-בֵּית אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו...". אני מייחל, שיבואו מהר מאוד הימים, בהם תתקבל בהתלהבות רבה בחברה האנושית ההגמוניה הרוחנית של עם ישראל על שלל ערכיה המוסריים וההומאניים. התוצאה של ההגמוניה התרבותית הישראלית תתבטא בכך, ש"מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלַיִם" - החברה האנושית תזכה למציאות חיים אחרת - מציאות של חיים, בה אין מקום למלחמה, אלא אך ורק לחיים של שלום בין העמים. זו תהיה הגמוניה, שתשפוט בין הגויים ותוכיח לעמים רבים, שחובה להגיע למציאות, בה חובה להשמיד כלי מלחמה - "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא-יִשָּׁא גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". אני מייחל גם להופעת החוטר מגזע ישי, לנצר שמשורשיו יפרה, המתואר בפרק י"א. אני מתגעגע להופעתו ל"צֶדֶק בְּאֵזוֹר מָתְנָיו וְלָאֱמוּנָה בְּאֵזוֹר חֲלָצָיו", שיזכה את מציאות חיינו המדממת במציאות חיים חדשה "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׁ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבֵּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחֲדָיו וְנַעַר קָטָן נוֹהֵג בָּם."