גם אני שומר מצוות וגם אני יודע מה ערכה העצום של מצות תלמוד תורה. אבל אני יודע שבמלחמת מצווה - למשל: להגנת עם ישראל מידי צרים הקמים עליו - אין פטורים. ואני יודע שהמדינה זקוקה כיום לכל חייל אפשרי. ואני יודע שרבים ממי שמקבלים פטורים בנימוק של "תורתם אומנותם" הם מתחזים ומשתמטים. ואני יודע שבקושי התירה ההלכה למורים ורבני קהילות להתפרנס על חשבון הציבור, אבל לבטח לא לאלפי פרזיטים. 2. הדברים במלואם אינם רק מקוממים, במיוחד בעיצומה של מלחמה בה נהרגים חילוניים ודתיים, ימניים ושמאלניים, מתנחלים וקיבוצניקים, בדואים וצ'רקסים, גברים ונשים, ילדים וילדות - כל שכבות הציבור הישראלי למעט אחת: החרדים. הם גם סותרים את עצמם מיניה וביה. כי זה מה שקורה למי שמתיימר לשים את עצמו לדוברו של הקדוש ברוך הוא או למנהל החשבונות שלו. וכך אמר: "מה היינו עושים בלי עולם הישיבות והכוללים? הם מחזיקים את העולם. כשהלכתי לחיל-האוויר, חיל-הים - לא פחדתי. אמרתי את הדברים בצורה ברורה: בלי לימוד התורה, אתם לא תצליחו. והם שותקים. איש לא אמר לי בזכות הטייסים, הפצצות או המטוסים. על זה עומדת המדינה. החילוניים צריכים להבין שבלי התורה - לא הייתה הצלחה לצבא. ראינו איך הצבא הצליח ב-7 באוקטובר. מה שהם מצליחים זה רק בזכות בני התורה. כל אחד צריך להגיד את זה בגאווה. התורה היא זאת שמגנה עלינו. הם [החיילים] הם רק מסייעים, הם השליחים". הרב יוסף כנראה למד היטב את משנתו של בנימין נתניהו ומיישם אותו: ההצלחות של צה"ל הן בזכות התורה, בעוד הכשלונות הן באשמת הצבא. שהרי לשיטתו, כיצד קרה שהמלחמה פרצה דווקא בשמחת תורה (!) וכאשר לא פחות מ-63,000 צעירים חרדים - מספר שיא - משוחררים משירות ואמורים לשקוד יומם ולילה על תלמודם? היכן נעלמה ההגנה של בני התורה? 3. אולי החמור מכל הוא, שממש לא צריך להתפלא על ההתבטאות הזאת, כי היא רק האחרונה בסדרה של דברים בוטים ופסולים שהפיק הרב הראשי בעשר שנות כהונתו. ונזכיר: מדובר בעובד מדינה בכיר, דיין בבית הדין הרבני הגדול (דהיינו מקביל לשופט בבית המשפט העליון ומי שהיה נשיא בית הדין), אשר נבחר למרות שלא עמד בתנאי הסף של התפקיד (איננו דיין, בעל תעודת כושר לרב עיר שניתנה בנסיבות מפוקפקות) ואשר הכל יודעים שהוא מיועד לתפקיד נשיא מועצת החכמים של ש"ס כאשר יסיים השנה - בעזרת השם, ברוך שפטרנו - את תפקידו. נציב התלונות על שופטים, אורי שהם, המליץ שלוש פעמים להעמיד לדין משמעתי את הרב יוסף (בתפקידו כדיין) - פעם אחת בשל דברי בלע נגד העולים מבריה"מ-לשעבר, פעם שנייה בשל דבריו נגד האפשרות שנשים יוכלו להיבחן לרבנות ופעם שלישית בשל התבטאויות נגד הרפורמות של השר דאז מתן כהנא. קודמו, אליעזר ריבלין, קבע שהרב יוסף פעל בצורה פסולה כאשר התערב בצורה גלויה בבחירת הרב הראשי של נשר. (אגב: כדי להעניק לרב יוסף חסינות מנציב התלונות, הליכוד הסכים עם הקמת הממשלה הנוכחית לדרישתה של ש"ס ולפיה הנציב לא יעסוק בדיינים). ואלו רק מקצת ממעלליו. הרב עובדיה יוסף היה גאון הלכה אדיר ופוסק בעל שיעור קומה עולמי, שרק אחרי כהונתו החל לעסוק בפוליטיקה (וחבל מאוד על כך). הרב יוסף הבן איננו רב ראשי שמתנהג כפוליטיקאי, אלא פוליטיקאי שהתמנה לרב ראשי. הרב עובדיה היה רב ראשי לישראל: לא רק ששלט בכל מכמני ההלכה של כל העדות והכיר את כל הפוסקים, אלא הטה שכם לכל יהודי - לעגונות מלחמת יום הכיפורים כמו גם לעולי אתיופיה. הרב יוסף הבן הוא רב ראשי לחרדים: זה הציבור ששלח אותו, זה הציבור שעל האינטרסים שלו הוא מגן. אביו היה עובד-יה; הבן צוחק על כולנו.