כ-63 שנים לאחר שירדתי מהאוניברסיטה העברית בגבעת רם, ירושלים, למערכת "העולם הזה" בגליקסון 8, תל אביב, לבקש מקום עבודה כעיתונאי - הריני מרחיב לראשונה את המילון העברי המקצועי שלי. זו הפעם הראשונה, שאני בוחר לכנות את תגובתו של בנימין נתניהו לדוח מקצועי של סוכנות הביון האמריקנית במילה "טירוף". ליתר דיוק, ביבי הגיב כ"מטורף". כל מילה שאמר אוהב ישראל ג'ו ביידן על ביבי היא אמת לאמיתה. אפילו לא ביטא את כל האמת. הוא נזק. עתה באה סוכנות הביון האמריקנית וכתבה הערכה מקצועית כי יש אפשרות שנתניהו יודח ועל זה הגיב ראש הממשלה בשיעור עלוב ולא ענייני נגד הנשיא הידידותי שקם לישראל בוושינגטון בכל 75 שנות קיומה. טירוף, ואיני מרחיק עדיין בניסוח חריף יותר. האיש הנורא הזה מפורר עד דק את קיום הממלכה היהודית כדי להישאר שליט ביישות לאומית שהוא מסכן את עצם קיומה. כיצד לכנות זאת? לרגע יש בי רצון עז לפנות אל מישהו בסיעת הליכוד שאיני מכיר כלל ועיקר. נניח, דוד אמסלם. אולי אפילו טלי גוטליב. יש לך נכד או נכדה, בת או בן - ואת(ה) באמת רוצה שגורלם יהיה בידי מי שמשמיע דברי טירוף כאלה כלפי מעוזנו? איני מציע לכם להמיר את השקפתכם, כמעט כתבתי להמיר את דתכם. אתם ימין, בסדר גמור. אבל האינכם חוששים לגורל בבת עיניכם, הדורות הבאים, אם יהיו נתונים בידיו של האיש המשמיע דברים כה מטורפים ופועל על פיהם? אנא, העבירו את צאצאיכם לנגד עיניכם בבואכם להביע במליאת הכנסת אמון בנתניהו. זה ידיר שינה אפילו מעיניכם.

מתנצל על התנצלות

לפני כמה שבועות חששתי שגדעון סער החל לקרוץ לעבר בנימין נתניהו. כך חשו גם עיתונאים אחרים. כל אחד הצביע על המגמה המאכזבת בסגנונו. מיד קיבלתי מסער תגובת נזיפה שהסתיימה במילה "תתבייש". חככתי בדעתי והחלטתי להתבייש. לסער היסטוריה פוליטית של איש ציבור הגון. חזרתי בי כאן, בפומבי. הלילה פרסם עמית סגל בערוץ-12 כי סער פורש מחר מסיעתו של בני גנץ, שאלמלא הוא היו גם זאב אלקין, מתן כהנא, ד"ר יפעת שאשא-ביטון ומיכל שיר נותרים מחוץ לכנסת, וחבל. הם נבחרי ציבור ראויים גם בעיני מי ששולל חלקים ניכרים מדרכם, בהם אני. תודה לגנץ. אילו הראה עמית סגל קטעים מנאומיו של סער על נתניהו (ומדוע לא נעשה הדבר במהדורת החדשות?) היה הציבור מבין כי מהלכו הנוכחי הוא תקיעת סכין בגב, בגידה מוסרית ופוליטית. "הגם אתה ברוטוס?" הריני מתנצל בפני הציבור שהתנצלתי בפני סער.