שִיר מוֹלֶדֶת / אָבִיבָה גּוֹלָן

"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת" (ישעיהו ב', פסוק ד') אֶרֶץ שַכּוּלַת דָּמִים בְּעוֹרְקַי זוֹרֶמֶת. וְחַדְרֵי לִבִּי לָךְ בַּיִת קֶצֶב שִׁכְרוֹנֵךְ. תְּפִלָּתִי לָךְ שִיר, מוֹלֶדֶת וְלָעַד לָךְ אֲזַמֵּר, בְּתִקְוָה שֶעוֹד תִּשְקוֹטִי הַשָּׁלוֹם לֹא יְאַחֵר. עוֹד תִּזְכִּי לְאוֹר שַׁלְוָה בִּשְבִילַיִךְ נֶחָמָה, יָד בְּיָד יֵלְכוּ בָּנִים חַרְבוֹתָם יִהְיוּ אִתִּים. השיר נכתב כחודש לפני מלחמת לבנון השנייה והולחן תוך כדי המלחמה. ישנם ביצועים שונים לשיר: שלמה רון, נעמי לוי דה מאיו (שגם הלחינה את השיר) ומקהלת "צליל המעיין". כאשר אביבה מקריאה את השיר, היא מקריאה אותו ככתבו וכלשונו אך כאשר שרים את השיר עם המנגינה הבית השני משמש כפזמון, המושר לאחר הבית הראשון ולאחר הבית השלישי. לאחר השורה "הַשָּׁלוֹם לֹא יְאַחֵר" נוספו בפזמון מילים: "השלום יבוא מהר". בשנת 2007 זכה שיר זה בפרס ראשון מטעם אגודת הסופרים העבריים ובית התנ"ך בתערוכת יוצרים לציון כ"ט בנובמבר. בלפור חקק שהיה אז יו"ר אגודת הסופרים העבריים הגיש לאביבה גולן את הפרס. המשוררת אביבה גולן אוהבת מאוד את ארץ ישראל, לכן כתבה שיר בו היא מדברת למולדת האהובה, מספרת לה דברים ומאחלת לה איחולים טובים. מבנה השיר: שלושה בתים שבכל אחד מהם יש ארבע שורות.

בית א':

אֶרֶץ שַכּוּלַת דָּמִים בְּעוֹרְקַי זוֹרֶמֶת. וְחַדְרֵי לִבִּי לָךְ בַּיִת קֶצֶב שִׁכְרוֹנֵךְ. המשוררת חשה שהארץ זורמת בתוך גופה "בְּעוֹרְקַי זוֹרֶמֶת", "וְחַדְרֵי לִבִּי לָךְ בַּיִת". האנשה לארץ שהיא "שַכּוּלַת דָּמִים". היא כאימא שכולה שבנה נהרג, נשפך דמו. הדם הוא נוזל החיים שזורם בגופו של כל אדם אך אביבה השתמשה בו בכפל משמעות: כמו שהדם זורם בגוף, זורמת אהבת הארץ בתוכה. כל חדרי הלב מכילים את הארץ וכמו שהלב פועם בקצב - עתה כל שקורה בארץ הוא הקובע את הקצב.

בית ב':

תְּפִלָּתִי לָךְ שִיר, מוֹלֶדֶת וְלָעַד לָךְ אֲזַמֵּר, בְּתִקְוָה שֶעוֹד תִּשְקוֹטִי הַשָּׁלוֹם לֹא יְאַחֵר. אביבה גולן מתפללת עבור המולדת בכתיבת שיר. היא מצהירה שתמיד תמשיך ותשיר לכבוד הארץ ולמענה. תקוותה שיהיה שלום ושקט בארץ במהרה "הַשָּׁלוֹם לֹא יְאַחֵר". כאשר כתוב בדרך השלילה (מה לא) נלמד מכך מה כן יכול לקרות. בהחלט יכול להיות שהשלום כן יְאַחֵר, אך אביבה מבקשת שלא יהיה כך.

בית ג':

עוֹד תִּזְכִּי לְאוֹר שַׁלְוָה בִּשְבִילַיִךְ, יָד בְּיָד יֵלְכוּ בָּנִים חַרְבוֹתָם יִהְיוּ אִתִּים. בבית זה מתוארת תקופת השלום: אביבה גולן לא אומרת שהיא תזכה או שאנשי הארץ יזכו, אלא אומרת "עוֹד תִּזְכִּי" הארץ עצמה תזכה, ולקורא ברור שהכוונה גם לאנשי הארץ. המילה "בִּשְבִילַיִךְ" דומה למילה בִּשְׁבִילֵךְ. כאשר בדרכים תהיה נחמה - זו תהיה נחמה עבוּר הארץ על כל הסבל שסבלה. יהיה בארץ אור של שלוה ובכל הדרכים תהיה נחמה. במקום להילחם יוכלו ללכת "יָד בְּיָד" בתחושת ביטחון. לא תהיינה עוד מלחמות והחרבות תהיינה לאתים כדברי הנביא ישעיהו "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים". פסוק זה בחרה המשוררת להביא לאחר שם השיר ולפני מילות השיר עצמו. אם לא היינו יודעים שהשיר נכתב בשנת 2007 יכולנו לחשוב שהשיר נכתב עתה במלחמת "חרבות ברזל" בה נשפכו דמי אנשים רבים ומתאים לארץ הכינוי "שַכּוּלַת דָּמִים". בנוסף לכך מוזכרות חרבות "חַרְבוֹתָם יִהְיוּ אִתִּים". המילה "בִּשְבִילַיִךְ" מזכירה לי את שבילי הקיבוצים שבדרך כלל מתחברים לפסטורליה ולשלוה, אך בשבת שמחת תורה הייתה בהם מתקפה, הרג, שריפות ועוד דברים נוראים.

לסיכום:

השיר מנחם ומחזק. נותן תחושה שיהיה טוב, שבעזרת ה' עוד יהיו בארץ שלום, שקט, שלוה ונחמה. לוּ יהי!