אתמול קם גדעון סער על רגליו, ניגש אל החלון הפוליטי וקפץ מהקומה השביעית אל גדר התיל המקיפה את החצר. חאראקירי הוא הכלי ששם קץ לחייו הפוליטיים. לנתק באבחת לשון את הברית עם בני גנץ בלי להודיעו דבר וליצור המתנה דרוכה בציבור ולראות למחרת בערב כי "תקווה חדשה" לסער תזכה לחמישה ח"כים בבחירות הקרובות. ואני מוסיף כסטטיסטיקאי חובב משהו שהוא כנראה בלתי אפשרי במתמטיקה, כי מי שמתחיל בחמישה ח"כים בסקר הראשון גומר במינוס חמישה בערב הבחירות. חבל. לא זו בלבד שסער הפר הסכם באורח חד-צדדי אלא הוא דוהר אל לוע הארי. איש בליכוד לא ישלם בעבורו בפריימריז הקרובים, כי הוא כבר הוריד את מרכולתו מן המדפים. הרים ידיים בטרם שיגר אפילו יריית פתיחה. עתה יוכל לשקוע בחלומות באספמייה. ייחל לרגע בו כלי התקשורת יזחלו להראות מה אמר על בנימין נתניהו בשנים האחרונות. רק שהגלגל יתהפך. סער נזקק לביבי ולא יראה ממנו קמצוץ של תועלת פוליטית. נתניהו יבטיח וסער יבטל את כבודו מפני זה של ביבי וכך מדי יום או שבוע או פעמיים בחודש והמציאות תשחוק את מפלגת "תקווה חזקה" של סער עד דק. סער כמובן יצהיר שלא חל שינוי בעמדתו. בנימין נתניהו חייב ללכת. אך בפועל יתעתע בו ביבי ללא הרף. הוא ירוץ אחרי כבודו האבוד ולעולם לא יפגוש בו. יום אתמול יהיה ה-7.10 הפוליטי של סער.