במשך 44 דקות מטלטלות דיבר מנהיג הרוב, צ'אק שומר, במליאת הסנאט (14.3.23) על זהותו היהודית, אהבתו לישראל, האימה של 7 באוקטובר ואשמת חמאס בטבח ברצועת עזה. ואז, היהודי הבכיר ביותר בתולדות הפוליטיקה האמריקנית אמר שבנימין נתניהו הוא מכשול לשלום וקרא לבחירות חדשות בישראל.
התגובה היה עזה. בתוך דקות, המנהיגות הרפובליקנית בבית הנבחרים דרשה שיתנצל. מנהיג המיעוט בסנאט, מיץ' מקונל, אמר: "שלא תהיה טעות – לדמוקרטים אין בעיית אנטי-ביבי. יש להם בעיית אנטי-ישראל.". הקואליציה היהודית הרפובליקנית האשימה: "הדמוקרט החזק ביותר בקונגרס דקר בגב את המדינה היהודית".
נאומו של שומר עשוי להיות קו פרשת המים בתהליך פוליטי ארוך בהרבה מאשר מלחמת חרבות ברזל, מנתח ניו-יורק טיימס, אותו החלו הרפובליקנים ואליו הצטרף השמאל הדמוקרטי: להפוך את ישראל לנושא מפלגתי. הרפובליקנים רואים את עצמם כמפלגה שתתמוך בישראל; השמאל הדמוקרטי יהיה המפלגה של פלשתין. מדובר בשאלת יסוד: האם התמיכה בישראל נפרדת מהתמיכה בממשלתה הנבחרת: במשך שנים, הרפובליקנים השיבו בשלילה. השמאל הדמוקרטי הולך ומסכים, אבל מכיוון הפוך: ישראל רעה ולא משנה מי שולט בה.
בעוד הרפובליקנים מאשימים את שומר בניסיון לכפות בחירות בעוד רוב הישראלים תומכים במלחמה נגד חמאס וממוקדים בה, שומר למעשה הדהד את דעת הקהל בישראל – סבור הטיימס. הוא אמר ש"ישראלים רבים איבדו את אמונם בחזון ובכיוון של ממשלתם", מה שאכן משתקף בסקרים המלמדים שנתניהו מאוד בלתי פופולרי. שומר גם הקפיד לומר שלדעתו יש לקיים את הבחירות "כאשר המלחמה תלך ותסתיים" ושהוא יכבד את תוצאותיהן.
היהודים הדמוקרטים טוענים זמן רב, שהתמיכה במדינה היהודית במולדת היהודית היא חלק מזהותם בלא קשר ל
ממשלה בירושלים. שוּמר ניסה לציין נקודה זו בנאומו, כאשר אמר ששם משפחתו מגיע מן המילה העברית "שוֹמר" ואמר שהוא "שומר ישראל". אבל נאומו בא כאשר בקרב הדמוקרטים נשחקת התמיכה במה שהסנאטור
ברני סנדרס (יהודי מהשמאל הקיצוני) מכנה "מלחמתו של נתניהו". קולות רמים בשמאל טוענים שישראל היא "פולשת מתיישבת קולוניאליסטית" שגוזלת את זכויות הריבונות של הפלשתינים שהתגוררו בארץ לפני הקמת המדינה.
"הרוב המוחלט של יהודי ארה"ב תומכים בישראל, בעוד מיעוט גדל וקולני אינו תומך בה כמדינה יהודית ומתנגד למה שאירע ב-1948", אומר מייקל קופלוב ממכון Israel Policy Forum. "שומר היה צריך למצוא דרך כלשהי למתוח ביקורת על ממשלת ישראל בלי להתקרב למחנה השני, ולכן הקדיש כל כך הרבה זמן לבטא את סלידתו מחמאס ואהבתו לישראל". אבל באווירה הפוליטית הנוכחית, נראה שהמסר הזה לא עבר.
קולות סותרים במפלגה הדמוקרטית
הרפובליקנים לא הסתירו שבכוונתם להשתמש בדבריו של שומר נגדו. הסנאטור לשעבר נורם קולמן, שהיה חברו לכיתה של שומר וכעת עומד בראש הקואליציה היהודית הרפובליקנית, אומר שדבריו של שומר עלולים למחות את שארית התמיכה הדו-מפלגתית בישראל. לטענתו, שומר פעל משיקולים פוליטיים – לסייע לנשיא
ג'ו ביידן לזכות בתמיכת הערבים-האמריקנים במדינת המפתח מישיגן.
אפילו כמה מחוקקים יהודים מהזרם המרכזי של הדמוקרטים, כמו ציר בית הנבחרים בראד שניידר מאילינוי, גינו את קריאתו של שומר לבחירות בישראל, כהתערבות בענייניה הפנימיים של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. לעומת זאת, ליהודים ליברלים מבוגרים יותר דבריו של שומר היו חידוש מרענן. הם כואבים את מותם של רבבות בעזה ומתוסכלים מממשלת ישראל הכוללת שרים מהימין הקיצוני, מסביר הטיימס. דבריו של שומר גם היו ביטוי לרצון הגובר בקרב הדמוקרטים להשתמש בסיוע לישראל כמנוף לחץ.
הציר ג'רולד נדלר, דמוקרט מניו-יורק וראש קבוצת היהודים בבית הנבחרים, כתב ששומר צודק והוסיף: "נתניהו הפך למכשול לשלום ולפתרון שתי המדינות". חברת הבית ג'אן צ'קובסקי מאילינוי, יהודייה פרוגרסיבית, טוענת ששומר ביטא את עמדותיהם של רוב יהודי ארה"ב וישראל. היא דוחה את הטענה שמדובר בהתערבות בדמוקרטיה הישראלית, ומזכירה את נאומו של נתניהו בקונגרס ב-2015 נגד הנשיא
ברק אובמה והסכם הגרעין עם אירן. "יש כעת רצון בנתיב חדש, ולשומר היה האומץ לדבר על כך. רוב הישראלים והיהודים בארה"ב מבינים את החשיבות והחיוניות של התפקיד האמריקני, ויש לנו תחושה שביבי מצפצף עלינו", היא מוסיפה.
