המציאות הדמוגרפית מנוגדת לתובנה המקובלת.

• מספר הלידות היהודיות בישראל ב-2023 (135,639) היה גבוה ב-69% ממספר הלידות ב-1995 (80,400), בעוד מספר הלידות הערביות (42,815) היה גבוה ב-17% מלידות 1995 (36,500), כפי שפורסם ב"ירחון פברואר 2024" של הלמ"ס.

• ב-2023 היה מספר הלידות היהודיות (135,639) 76% מסך הלידות (178,454) בישראל בהשוואה ל-69% ב-1995.

מספר היהודים כולל גם את עולי ברה"מ ("אחרים" לפי הלמ"ס...) המוגדרים כיהודים לפי חוק השבות אך לא לפי ההלכה.

• ב-2024 (לפי נתוני הלמ"ס המעודכנים ל-2022), בניגוד לתחזיות הממסד הסטטיסטי והדמוגרפי הישראלי מאז סוף המאה ה-19 ושנות ה-40', שיעור הפריון היהודי (3.03) גבוה משיעור הפריון הערבי (2.75). שיעור הפריון היהודי גבוה יותר מאז 2016, ואף גבוה מכל מדינות האיסלאם חוץ מעירק ומדינות התת-סהרה.

• בשנות ה-60' היה שיעור הפריון הערבי גבוה ב-6 לידות לאישה משיעור הפריון היהודי. ב-2015 נעלם הפער - 3.13 לידות לאישה היהודית והערבית, כתוצאה מהתמערבות דרמטית של הדמוגרפיה הערבית מערבית לירדן: מעבר מחברה כפרית לעירונית, שדרוג מעמד האישה, גיל נישואים גבוה יותר (24), השתלבות הנשים בחינוך גבוה ובשוק העבודה, תקופת פריון קצרה יותר (45-25 ולא 55-16) ושימוש גובר באמצעי מניעה.

• ב-2023 היו 43,353 פטירות יהודיות בישראל בהשוואה ל-31,575 ב-1996; גידול של 37% (כאשר היקף האוכלוסין כמעט הוכפל!), המאפיין מגמה של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2023 היו 6,108 פטירות ערביות בישראל בהשוואה ל-3,089 ב-1996; גידול של 98% המאפיין מגמת הזדקנות.

• ב-2023 היה מספר הפטירות היהודיות 32% ממספר הלידות היהודיות בהשוואה ל-40% ב-1995, המאפיין מגמה של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2023 היה מספר הפטירות הערביות 14.3% ממספר הלידות הערביות בהשוואה ל-8% ב-1995, המאפיין מגמת הזדקנות.

• הגידול בשיעור הפריון היהודי נובע מרמה גבוהה של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קהילתית, אווירת-ספר (אתגר ביטחוני), יחס חיובי לגידול ילדים וצמצום היקף ההפלות (צמצום של 34% בהשוואה ל-1990).

• ב-2024 ישראל עומדת בפני פוטנציאל עלייה של כ-500,000 יהודים מאוקראינה, רוסיה, מדינות נוספות בברה"מ לשעבר, מערב אירופה, ארגנטינה וארה"ב, שמימושו מחייב ממשלה שתעלה את העלייה לראש סדר העדיפות הלאומי, ותנקוט במדיניות עלייה פרו-אקטיבית.

• התנופה הדמוגרפית היהודית מתוגברת גם על-ידי מאזן הגירה חיובי, הכולל עלייה שנתית וצמצום בהיקף ה"ירידה". מתוספת של 14,200 "יורדים" ב-1990 (כל השוהים מחוץ למדינה למעלה משנה) לתוספת של 10,800 ב-2020 ו-1,400 ב-2021 (במקביל להכפלת האוכלוסייה מ-1990!). שני נתונים אלו חורגים מהממוצע השנתי של כ-7,000 תוספת "יורדים" בשנים האחרונות, כנראה בהשפעת הקורונה על התחבורה האווירית.

• ב-2024, ישראל היא החברה המודרנית היחידה המאופיינת מאז שנות ה-90' על-ידי גידול בפריון החילוני, במקביל לירידה מתונה בפריון החרדי ויציבות הפריון הדתי. ישראל גם מאופיינת על-ידי התאמה-חיובית נדירה בין שיעור הפריון לבין רמת העיור, חינוך, הכנסה וגיל הנישואים.

• שיעור פריון גבוה יחסית (כמעט כפול מ-OECD) מהווה רוח גבית לכלכלה, טכנולוגיה וביטחון, וממתן את התלות בעובדים זרים.

• ב-2024 הממסד הישראלי המדיני והביטחוני מעדיף "שקט תעשייתי" (מול הרשות הפלשתינית), וממשיך להדהד את נתוני הלמ"ס הפלשתינית ללא בדיקת נאותות ולהתעלם מניפוח מלאכותי של כ-100% במספר ערביי יו"ש: הוספת תושבים השוהים בחו"ל למעלה משנה; ספירה כפולה של ערביי ירושלים; התעלמות ממאזן הגירה שלילי; ספירה כפולה של ערביי יו"ש ועזה הנשואים לערביי ישראל; ניפוח נתוני לידה וכיווץ נתוני פטירה (נא ראה נתונים בהמשך).

התמערבות הדמוגרפיה הערבית

• התמערבות דרמטית של שיעור הפריון ב"קו הירוק" וביו"ש מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-3 ב-2022 (2.75 ב"קו הירוק"). ההתמערבות היא תוצאה של מעבר סוחף מ-70% כפריים ב-1967 ל-77% עירוניים ב-2022, בנוסף לעלייה בגיל הנישואים מ-15 ל-24, הרחבת השימוש באמצעי מניעה (70% מהנשים הערביות ביו"ש), וקיצור תקופת הפריון מגיל 16 עד 55 לגיל 25 עד 45.

• ב-2024 גיל החציון של ערביי יו"ש הוא 22 לעומת 18 ב-2005.

• ב-2024 מאפיינת ההתמערבות הדמוגרפית את כל העולם המוסלמי חוץ ממדינות התת-סהרה (לפי "ספר השנה של ה-CIA"): ירדן (דומה ליו"ש) - 2.9 לידות לאישה, אירן - 1.9, סעודיה - 1.89, מרוקו - 2.27, עירק - 3.17, מצרים - 2.76, תימן - 2.91, איחוד האמירויות - 1,62, וכו'.

• היקף הפטירות מדווח במספרים נמוכים מהמציאות - כפי שמלמדים מחקרים עוד מתקופת המנדט הבריטי - משיקולים פיננסים ומדיניים. לדוגמה, מפקד האוכלוסין הפלשתיני של 2007 כלל את ילידי... 1845.

• הממסד הישראלי אינו מבצע בדיקת-נאותות של נתוני הלמ"ס הפלשתיני, ולכן אינו מדווח את העובדות המתועדות להלן:

- 500,000 תושבי חוץ (רובם מיו"ש), השוהים מחוץ לאזור למעלה משנה, כלולים במפקד האוכלוסין הפלשתיני בניגוד לנוהל המקובל העולם, הגורע ממפקד האוכלוסין תושבים השוהים מחוץ למדינת-הבית למעלה משנה. מספרם היה 325,000 במפקד האוכלוסין של 1997 (לפי ראש הלמ"ס הפלשתיני), גדל ל-400,000 ב-2005 (לפי ועדת הבחירות הפלשתינית), ומתרחב מדי יום בגין לידות. - 375,000 ערביי ירושלים הם בעלי ת.ז. ישראלית ונספרים פעמיים - על-ידי ישראל ועל-ידי הרשות הפלשתינית. מספרם גדל מדי יום עקב לידות. - למעלה מ-150,000 ערביי יו"ש (במיוחד) ועזה נשואים לערביי ישראל, הפכו לתושבי-קבע או לאזרחים, ונספרים פעמיים על-ידי ישראל ועל-ידי הרשות הפלשתינית. מספרם גדל מדי יום עקב לידות. - 413,000 ערבים שהיגרו מיו"ש מאז מפקד האוכלוסין של 1997 לא נוכו ממפקד האוכלוסין הפלשתיני, המתעלם ממאזן ההגירה השלילי (היקף היציאות עולה על הכניסות) של כ-20,000 לשנה בשנים האחרונות. רוב המהגרים הם צעירים. מאזן הגירה שלילי מאפיין את יו"ש, לפחות, מאז הסיפוח הירדני של אפריל 1950. לדוגמה, 23,445 ב-2023, 15,466 ב-2022, 28,000 ב-2021, 26,357 ב-2019, 15,173 ב-2017 ו-16,393 ב-2015, לפי תיעוד ממוחשב ושוטף של "רשות האוכלוסין וההגירה" בכל המעברים הבינלאומיים (יבשה, אוויר וים). - 32% ניפוח מלאכותי של נתוני-לידה על-ידי הרשות הפלשתינית תועדו ב-2006 על-ידי דוח "הבנק העולמי" (עמ' 8 סעיף 6), כאשר הרשות הפלשתינית טענה לגידול של 8% במספר הלידות, אך "הבנק העולמי" תיעד צמצום של 24%. - העובדות לעיל מתעדות אוכלוסייה ערבית של 1.55 מיליון ביו"ש ולא 3.25. כלומר, מיליון. ניפוח מלאכותי של 1.7 מיליון.

השורה התחתונה

• ב-2024, בניגוד לתובנה המקובלת, יש רוב יהודי מוצק - הנהנה מרוח גבית של פריון ומאזן הגירה - בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק". אין "פצצת זמן דמוגרפית ערבית"; יש תנופה דמוגרפית יהודית.

• התנופה הדמוגרפית מהווה רוח גבית לצמיחה ישראלית, אזרחית, כלכלית וביטחונית, שהביאה להפיכת ישראל לבעלת-ברית אסטרטגית ייחודית של ארה"ב, והיותה מכפלן-עוצמה ייחודי עבור ארה"ב.

• ב-1897 היה בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" מיעוט יהודי של 9%, שהתרחב ל-39% ב-1947 והפך לרוב של 69% ב-2024 (8 מיליון יהודים, 2 מיליון ערביי "הקו הירוק" ו-1.55 מיליון ערביי יו"ש).