כשכותבים סיפור לפורים ברור שמדובר בסיפור משעשע. עם זאת, זה סיפור שמבוסס על מקרה אמיתי שקרה לי, בהיותי עוזרת שׂר. גם בתוך החיים הפוליטיים יש לפעמים הומור. להיות עוזרת שָׂר זה לא תפקיד קל. שָׂרדתי חמישה שרי משפטים ולמדתי שהחיים הפוליטיים הם לפעמים סאטירה ולפעמים קומדיה. צריך לקבל כל כך הרבה שיחות טלפון ולסנֵן את המידע לשָׂר, ואז לא ברור לפעמים כאשר צריך להחליט מה לעשות, איפה אנחנו עדיין בתוך המציאות ואיפה אנו נכנסים לסיפורי פולקלור. לא ברור מתי המציאות האמִתית מתחילה ואיפה הסאטירה נגמרת. התבוננתי באירועים כל הזמן, ולא ידעתי מתי בלשכָּה אנו משקיפים על המציאות, ומתי המציאות צוחקת עלינו. למדתי בחיים הפוליטיים שחבר כנסת וכמובן גם שָׂר חייבים לשמור על קשר תמידי עם חברי המרכז של המפלגה וגם עם החברים למפלגה כדי לא לאבֵּד קשר עין איתם. אם אתה רגע לא שומר על שליטה ועל קשר, תגלה שבהצבעה הבאה חברים שלךָ לא אִתךָ. לכן, עליךָ כל הזמן להתחנף לכולם במפלגה, לבקר בחתונות ובר מצוות ולנחם אבלים כל הזמן בצורה נרגשת ממש, אבל הרֶגש הוא רק למען הסדר הטוב. כך יצא לא פעם שנאלצתי לקבל הודעות פְּטירה ולהעביר לשׂר שלי. התקשר אליי פעם בן משפחה של חבר כנסת מסוים לדווח על אסון במשפחה. הייתי דחוסה בניהול אירועים אותו יום וגם קיבלתי הרבה הודעות. רשמתי את כל פרטי ההודעה: שמו של המודיע ושמו של הנפטר. אבל, רגע לאחר מכן, הוזעקתי לקבל פקס עם הודעה דחופה לשר. כשחזרתי לשולחן שלי, לפֶּתק שרשמתי בעקבות שיחת הטלפון האחרונה, ראיתי שתי שורות על הפתק. ניסיתי להיזכר במה מדובר: לא זכרתי מי המודיע ומי הנפטר. מתוך טעות רשמתי הודעה שגויה לשר שקיבלתי הודעה מחבר כנסת גד סבוראי (שם בדוי) שבנו אשר סבוראי נפטר. לא ידעתי אז שהשָׂר שלי בקשר חברי ממש עם הבן אשר סבוראי, והוא נשמע עצוב ממש כשקיבל את ההודעה על "מותו" של אדם צעיר מאוד. הוא ניסחַ מיד הודעה תנחומים לאב ח"כ גד סבוראי, והביע צער על מות בנו אשֵר... השָׂר ביקש ממני להעביר את ההודעה בדחיפות לחבר הכנסת. לאחר כמה דקות ניגש אלי כבוד השָׂר למסור לי מספּר מברקים דחופים להעביר. כשעמד סמוך לדלפק שבו עבדתי, צמוד לדלת לשכָּתו, נשמע צפצוף ארוך בדלת הלשכה. השר הסתכל על הדלת, ולמרבה ההפתעה נכנס ללשכה אשר סבוראי, שהודעתי עליו כמי שנפטר, והוא כבר בגדר ז"ל... השר רץ אליו מיד הלוּּם רַעם, כמו יוצא לקבל מי שחָזר זה הרגע מארצות המתים. הוא חיבק את אשר, וזה לא הבין מה קרה. "כמה טוב שאתה איתנו", אמר השָׂר. אשר לא הבין, הוא התכוון לבשֵׂר אישית לשׂר שאביו נפטר, ולא הבין למה השר רועד מהתרגשות כשהוא מחבֵּק אותו. "חשבתי שאתה מת, לפי ההודעה", אמר השר. אשר היה בתדהמה. "זה לא בדיוק כך" אמר אשר... השר הסתכל עליי במבט לא נחמד כלל... לא אספר את ההמשך, כי זה לא היה סיפור לפורים, אלא סיפור לתשעה באב. נ"ב בכל זאת, קיבלתי מסר טוב אחר כך, שאָשֵר יזכּה בזכות הודעתי השגויה לאריכות ימים. מכיוון שהודַַעְתי על כך שהוא הלך לעולמו, זו סגולה עבורו לאריכות ימים! רשמתי ביומני באותו יום: "עשיתי היום מעשה טוב".