מובא במדרש מעשה ברבי עקיבא שהיה דורש וכל הציבור היה מתנמנם. רצה הוא לעורר את הציבור וכך היה אומר: "מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה, אלא תבוא אסתר שהייתה בת בתה של שרה שחייתה מאה עשרים ושבע (שנים), ומלוך על מאה עשרים ושבע מדינות" (בראשית רבה פ' נח אות ג').
מה עניין שני חייה של שרה אמנו למלכותה של אסתר המלכה? מדוע זכתה אסתר למלוך על מדינות כמספר שנות חיי שרה ולא כפי שנותיהם של שאר האבות והאימהות?
ניתן לראות שהיה עוד דבר משותף לשרה ואסתר ששתיהן נלקחו לבית המלך ועמדו בצדקתן - שרה נלקחה אל בית פרעה ובית אבימלך, ואסתר נלקחה לבית אחשוורוש. בדברי המדרש ניתן לבאר את המילים "ויהיו חיי שרה מאה שנה..." - 'יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה' (תהילים ל"ז, י"ח). כשם שהן תמימים כך שנותיהם תמימים. בת עשרים כבת שבע לנוי, בת מאה כבת עשרים שנה לחטא. מלמד ששרה הייתה תמימה במעשיה.
מדוע זכתה שרה ונקבעה פרשה על שמה, דבר שלא מצאנו אצל כל האבות והאימהות? לכך ניתן לראות את תשובת רש"י על הפסוק "שני חיי שרה" - "כולן שווים לטובה". כלומר, שכל ימיה של שרה היו שלמים במצוות ובמעשים טובים. שרה הגיעה לדרגה הגבוהה ביותר של שלמות בעבודת ה', על-אף כל הקשיים הרבים שהיו מנת חלקה. מתחילתה הייתה עקרה, עד גיל תשעים לא זכתה לפרי בטן. נאלצה לרדת למצרים מפני הרעב. נלקחה לבית פרעה ולבית אבימלך, ונוסף על כך נאלצה להכניס לביתה את הגר צרתה.
הקשיים שעברה שרה לא שינו כלל את דרכה בעבודת ה', ותמיד הייתה שלמה במצוות ומעשים טובים. עתה, מובנים דברי רש"י: "כולן שווים לטובה". כי הטובה פירושה 'הצלחה', וכאשר עומד האדם בניסיונות מתעלים חייו והוא מתקדם ועולה במעלות הרוחניות תוך כדי עמידה בניסיונות.
כעת, נבאר את דברי המדרש על שרה אמנו: "יודע ה' ימי תמימים" - זו שרה". על-אף כל הקשיים שחוותה היו חייה כפי שאומרים חכמי המוסר (שפתי חיים על פורים) "מלכות פנימית". מלכות שאינה מושפעת מאירועי הסביבה, אלא מלאה שלווה פנימית. זוהי מעלתה של התמימות שגורמת לאדם לשלוט על רגשותיו - כמלך על ממלכתו - להמשיך לשלוט ולא להיות מושפע מהסביבה ומאירועי התקופה. זאת הייתה מעלתה של שרה שלא נתנה את ליבה להיות מושפעת מכל הניסיונות והמאורעות שעברו עליה, אלא נהגה בתמימות לפי רצונו של הבורא מתוך מלכות פנימית. ראייה לכך מצינו בזוהר (פר' חיי שרה דף קכ"א ע"ב) שהטעם שנאמר על שרה: "ויהיו חיי שרה מאה שנה...". דבר שלא מצינו אצל נשים אחרות, משום ששרה ירדה למצרים ועלתה משם בלא שנדבק בה מטומאת מצרים. בזכות עמידתה בניסיון זה, זכתה שתפרט התורה את שנותיה, להורות שחייה התייחדו בעמידה בניסיונות, בקיום מצוות ובמעשים טובים. מכוח זה הגיעה שרה אמנו לדרגה גבוהה של חיים רוחניים עילאיים.
עתה, מובנים דברי רבי עקיבא: "תבוא אסתר שהייתה בת ביתה של שרה שחייתה מאה עשרים ושבע ותמלוך על מאה עשרים ושבע מדינות". מדוע דווקא בזכות שרה אמנו זכתה אסתר למלכות, שהרי מאה עשרים ושבע שני חיי שרה, לא היו סתם שנים כשנותיו של אדם, אלא כל אחת מהן הייתה שלמה ותמימה בעבודת הבורא כפי גודל השגתה של שרה באותו הזמן, וללא חיסרון כלשהו מחמת האירועים הרבים שעברו עליה בחייה. מעלה כזו שאין האדם מושפע מהמאורעות שסביבו היא מעלת המלכות. מכל זרעה של שרה אמנו, המתאימה ביותר לנחול מידה של מלכות פנימית זו, הייתה אסתר.
כמו שרה אמנו בשעתה כך גם אסתר עמדה בצניעותה ובצדקתה ולא שנתה ממעשיה הטובים. כשם ששרה לא שינתה מאומה מצדקתה בהילקחה לבית המלך, כך גם אסתר, למרות שהייתה בשליטתו של מלך ועל אף כל התלאות שעברו עליה שנלקחה מבית דודה הצדיק הישר לארמונו של המלך הגוי בלא שהייתה לה ברירה. כפי שאמרו חז"ל: "עד עכשיו באונס מעכשיו ברצון" (מגילה ט"ז, ע"א).
למרות היותה בעומק החשיכה נותרה אסתר בטהרתה ובמסירות נפש הלכה להציל את עם ישראל מתוך סיכון חיים. כאן היא משתבחת במעלת התמימות בעבודת הבורא כפי המובא בתרגום (אסתר ב', ז'): "היא אסתר בטליותה והיא בסיבותה ולא פסקת מן עובדין טבין". פירושם של דברים - היא אסתר בנערותה והיא בזקנותה ולא פסקה ממעשיה הטובים. מידה זו של התמדה בעבודת ה' במצבים הגרועים ביותר הקנתה לה בצדק את מידת המלכות. כמו שאמרו חז"ל: "ותלבש אסתר מלכות" 'שלבשתה רוח הקודש' (מגילה י"ד ע"ב).
הזכות הזאת באה לה שלא הניחה לעצמה להיות מושפעת ממאורעות החיים. המשיכה לנהוג בתמימות. מידה זו של מלכות הייתה מידתה של שרה אמנו שהנחילה לזרעה אחריה. זהו הביאור לדברי רבי עקיבא - תבוא אסתר שהייתה בת ביתה של שרה שחייתה מאה עשרים ושבע שנים ותמלוך על מאה עשרים ושבע מדינות.
