עד לאחרונה הייתי בין העוקבים בתשומת לב אחר הנעשה בזירה הפוליטית. השתדלתי לזהות את השוני בין פוליטיקאי פלוני לבין פוליטיקאי אלמוני. ניסיתי להבין מדוע פלוני פרש ממפלגתו וערק למפלגתו של אלמוני או להפך. זה היה, כאמור, עד לאחרונה. תהיתי, במה שונים הערכים להם מטיף למשל השר
גדעון סער, לעומת הערכים להם מטיף, למשל, השר ישראל כ"ץ. כל אחד מהם משוכנע כי רק מערכת ערכיו היא שתשפר את חיינו ולא ערכיו של מתחרהו. מקווה שאחד מהם יביא לנו את הגאולה. כלומר, יצניח לחיי היום יום את הגלולות שיאיצו את בואה של גלולת הפלא שבליעתה רק תחיש את הטמעת כל הטוב בקרבנו.
אך לא עוד! השוני התחולל, ועודו מתחולל, עקב פרישתו של השר סער מן המחנה הממלכתי. מה קורה? בבת אחת, ללא כל התרעה ובהפתעה גמורה, החלו להשתולל באולפני השידור הנסיונות ללא קץ להסביר, לנמק, את הצפוי לציבור המצביעים עקב ההחלטה של סער לשנות את הכיוון הפוליטי. מעניין, כי דווקא אז, ביני לבין עצמי ונוכח היווצרותו של המחנה הממלכתי, גברה בי המבוכה ואף קוצר ההבנה. זה קרה גם הודות להכרה בתבונתו של השר, האלוף (במיל.) גנץ. הרי הוא חותר לאחד ולא להוסיף לזירה עוד מפלגה. זהו השר
בני גנץ שביקש לאחד את הפלגים השונים למחנה אחד (בקצה האחר של המגרש הפוליטי עושה זאת אלוף (במיל.)
יאיר גולן). זו כנראה התופעה המכונה "ממלכתיות".
והאזרח? בתום יום עבודה שב הוא לביתו. מולו, על מרקע הטלוויזיה בסלון הוא צופה בעוד שידור של שיח פוליטי. על המרקע האוויר גדוש בהתגוששות בין יריבים. הפרשנים שולפים נימוקים להצדקת עמדתם מול המתגוששים. אבל האם הצופה מפענח את השוני הרעיוני בין המתגוששים-היריבים? ספק. כי הוויכוח לא מתנהל תוך ייצוג פלג רעיוני הקיים בציבור אלא נועד לקדם את אחד הצדדים במאבקו להגיע לשלב גבוה יותר ברשימת המועמדים לכהונה בכנסת הקרובה. לשם כך אפילו מאזכרים תוצאות של סקרים משנת תרפ"פו.
לפני עשרות שנים, לפני היותנו מדינה, כאשר נערכו בחירות למוסדות הישוב ההתמודדות נועדה לקדם מסכת ערכים למען השגת רוב במאבק בכורה לרעיון, למצע. התמודדות כזאת, על השגת יעד בדרך לצמרת ארגון או מפלגה, הייתה נהירה לבוחר. למשל, הוא ידע להבחין בין סוציאליזם לבין אנטי-סוציאליזם. והיום, מי ינסה לאתר הבדלים בין תפיסות עולם? ההתמודדות היום מתבטאת בקטטה צעקנית בין אישים יריבים. הם לא מתמודדים על סעיפי מצע רעיוני אלא על כיבוש שלב גבוה יותר בסולם הפוליטי שראשו בעננים. הכל כדי לאחוז חזק בקרנות מזבח השלטון.
