כאשר מאשימים פוליטיקאי בדה-הומניזציה של קבוצה אתנית כלשהי, זוהי לרוב מטאפורה; אבל דונלד טראמפ אמר זאת במפורש: חלק מהמהגרים לארה"ב "אינם האנשים שלי, לדעתי". הם כן אנשים – מגיב פרופ' פול קרוגמן בניו-יורק טיימס – והם יהיו אנשים אפילו אם יגרמו לגאות בפשיעה כפי שטראמפ ואנשיו טוענים (בכזב). והם יהיו אנשים גם אם לא היו יותר ויותר ראיות לכך שההגירה מסייעת לכלכלה האמריקנית והיא סיבה מרכזית להצלחתה הכלכלית המפתיעה של ארה"ב. ויש הרבה ראיות כאלה. כאשר פרצה הקורונה, חששו רבים שהיא תגרום נזק כלכלי ארוך טווח. מיליוני עובדים פוטרו; כמה מהם ינשרו לתמיד מכוח העבודה או יאבדו את כישוריהם? היזמות ופתיחת העסקים צנחו, והרושם היה שאחרי המגיפה יהיה לארה"ב כוח עבודה קטן יותר ויצרני פחות. כל זה לא קרה: המשק צמח בנקודת אחוז יותר מן הצפוי לפני הקורונה וכוח העבודה גדול ב-2.9 מיליון איש מהתחזיות. העובדים והעסקים הפגינו יותר יכולת עמידה מהצפוי, מקבלי ההחלטות לא חזרו על הטעות שאחרי משבר 2008 (סיוע חלש מדי וקצר מדי), ממשל ביידן הוציא בגדול (עם אינפלציה מואצת אבל גם התאוששות מהירה). מעבר לכל אלו, הזינוק בהגירה מילא תפקיד משמעותי בהעלאת הפוטנציאל של המשק. משרד התקציבים של הקונגרס – גוף מקצועי עצמאי – מעריך כעת שההגירה תוסיף 2% לתוצר עד 2034. האם המהגרים נוטלים משרות מילידי ארה"ב? לא, משיב קרוגמן בהחלטיות. נתוני גולדמן-זאקס מלמדים, כי לא חלה עלייה באבטלה בקרב ילידי ארה"ב במקביל לגידול בהגירה; היה גידול באבטלה בקרב מי שנולדו מחוץ לארה"ב. האם ההגירה אינה מורידה את השכר? זה נשמע נכון וקרוגמן עצמו נטה לחשוב כך, אך מחקרים רבים (אם כי לא כולם) מלמדים שלהגירה יש השפעה קטנה על שכרם של המקומיים. המהגרים אינם תחליף למקומיים אלא משלימים אותם, עם כישורים אחרים ומקצועות אחרים. גל ההגירה הנוכחי, הכולל רבים בעלי השכלה נמוכה (במיוחד בקרב המסתננים), הוא מקרה בוחן. האם השכר ירד בקרב בעלי ההכנסות הנמוכות? להפך: יש תנועה מפתיעה לעבר צמצום חוסר השוויון, עם עלייה גדולה במיוחד בשכבות הנמוכות. לכן, במבט כולל, ההגירה היא גורם משמעותי בצמיחה האמריקנית, בין היתר בכך שהיא מגדילה את התפוקה ומסייעת להפחית את ההשפעות האינפלציוניות של הוצאות ממשל ביידן. עוד אומר קרוגמן, כי אם ההגירה תימשך (ואם ממשל טראמפ עתידי לא יגרש מיליונים כפי שהכריז), היא תסייע לממן את הביטוח הלאומי ואת תוכנית מדיקייר. 91% מהמהגרים בשנים 2023-2022 צפויים להיות בני פחות מ-55, לעומת 62% בלבד באוכלוסייה הכללית. זה אומר: תוספת משמעותית של עובדים המשלמים למערכת מבלי למשוך כספים ממנה במשך שנים ארוכות. לבסוף: הנתון על גידול באבטלה בקרב ילידי חו"ל, וקרוגמן טוען שתאמינו או לא – אלו כנראה חדשות טובות. מדובר במגמה ותיקה, המשקפת את העובדה שלילידי חו"ל לוקח יותר זמן להתבסס בעבודה; היא נמוכה בהרבה בקרב מי שנמצאים בארה"ב שלוש שנים ומעלה. ולמה אלו חדשות טובות? האבטלה בארה"ב עולה באיטיות לאחרונה, וזה גורם חששות לקרוגמן ואחרים. אולם, לטענת גולדמן-זאקס הפעם אין המדובר באיתות למיתון קרוב. כל העלייה היא בקרב ילידי חו"ל – מה שאומר שאין ירידה בביקוש לעובדים המנבאת מיתון. למעשה, מדובר בגידול בהיצע בשוק העבודה, כאשר לרבים מהעובדים החדשים לוקח יותר זמן למצוא את מקומם. אפשר לקוות שאנשי גולדמן-זאקס צודקים, מעיר קרוגמן. השורה התחתונה היא שמערכת ההגירה האמריקנית כושלת וזקוקה לתוספת משאבים – שהייתה מקבלת אלמלא הרפובליקנים, בהנחייתו של טראמפ, לא היו חוסמים את חבילת התקציב הדו-מפלגתית אליה הגיעו הסיעות בסנאט. הגידול הנוכחי בהגירה טוב לכלכלה עד עתה ונותן תקווה לאופטימיות לעתיד.