נוהג היה רבי צבי יהודה קוק זצ"ל, להסביר את הקביעה הפשטנית לכאורה שטבע התלמוד הירושלמי: "גדול קידוש השם מחילול השם", בדרך זו: וכי דבר זה אינו ברור מאליו? אלא שבעולמנו ייתכן תמהיל אלמנטים של חילול השם לצד קידוש השם. במצב זה, מבהיק פי מיליון הזוהר הבהיר של מעשי קידוש השם, על פני מַאֲפלְיָת חילול השם. מאז תחילת המערכה נגד העמלק העזתי, נשפטים הדתיים על-ידי הציבור הכללי, החילוני, על-פי תרומתם למלחמה להצלת עם ישראל מיד צר. אבל ציבור זה, שהוא רוב רובו של עם ישראל, ניצב פעור פה מול שני הקטבים שבקצות הרצף הדתי: בצד האחד יהודים נאמנים, שומרי תורה ומצוות, המשליכים נפשם מנגד ממש ומקפחים חייהם מתוך אהבת ישראל למען העם והארץ; ומנגד יהודים נאמנים, שומרי תורה ומצוות, שהשתמטותם אומנותם, ואין להם חלק ונחלה בבתי העלמין הצבאיים. ובעוד המחנה האחד כבר מונה כמחצית מכלל הנופלים במערכה, בלא כל פרופורציה למשקלו בקרב כלל האוכלוסייה, פוטר עצמו ציבור שלם בעזות מצח ובהתנשאות יהירה מכל נשיאה בעול הצלת ישראל מיד צר, ובפיו נימוקי וצדקי עלובים להצדקת ההשתמטות (ויש גם סיפורים על כאלה שהמריאו עכשיו לגלישת סקי מענגת בשווייץ, וצילומים שמתעדים ביקורים מפוקפקים בבתי הימורים). והציבור תוהה: מיהו יהודי? זה הממית עצמו בשדה הקרב למען העם, או זה הממית עצמו באוהלה של תורה (כשהסטטיסטיקה טוענת שרק 20% מן האברכים באמת מתמידים בתורה)? זה שלובש את המדים בשמחה ורואה בהם קודש קדשים, או זה שתורתו היא 'נמות ולא נתגייס'? זה המתנתק ממשפחתו ומסתער על האויב הפלשינאצי, או זה המקונן על 'גזרת הגיוס'? 'גזרת הגיוס'? באמת גזרה? כמו בימי הצאר הרוסי? בואו נראה מה יש לרב החרדי אברהם יהושע סולובייצ'יק לומר על הגזרה, כביכול: מעשה בכפרי נבער, שחשקה נפשו בליל הסדר לחזות באליהו הנביא. ציפה כל הלילה, פתח את הדלת בשפוך חמתך, ומשלא הבחין בו יצא לרחוב לחפשו. הוא כמובן לא פגש איש. הכל הסבו לשולחנות הסדר. לפתע הבחין בפרה משוטטת. מרוב ערגתו החליט שפרה זו היא אליהו. החל מרקד עימה כראוי למלאך האלוקים. יצאו השכנים המופתעים לרחוב, וגילו שהשכן מפזז עם פרה. כטוב ליבו הסביר להם: "הנה אליהו הנביא, שנגלה לי". נדו בראשם: "זוהי פרה. נראה לך שכך נראה אליהו הנביא?" השיב הכפרי: "וכי ראיתם פעם את אליהו, שאתם יכולים לומר שאין זה אליהו הנביא?" אמר הרב אברהם יהושע סולובייצ'יק: "מימי לא ראיתי גזרת גיוס כיצד היא נראית, אולם דבר אחד יודע אני: דבר זה שמרקדין איתו בכבישים וברחובות - גזרת גיוס הוא לא". חילול השם או קידוש השם? הנה מכתב (הנחשף כאן לראשונה) המדבר בעד עצמו. מ"מ בגולני, מושב'ניק ושמו שטרוצר, שלח אותו להורי חייליו הבני"שים (בני ישיבות ההסדר): "היו לי הזכות והכבוד לפקד על הילדים שלכם. גידלתם ילדים מדהימים שהפכו ללוחמים. אני כל כך אוהב אותם. בחיים שלי לא ראיתי כזאת רעות, חברות וגדלות נפש. לפקד עליהם זו הייתה התקופה הכי משמעותית בחיים. למדתי מהם רעות, יושרה, בגרות, עזרה לזולת, אופטימיות, אחריות, אחווה ועוד מיליון ואחד דברים. לא אשקר ואודה כי יש לי דמעה בעין, על פרידתנו... גידלתם גיבורים אוהבי ישראל שמוכנים להילחם להגנת המדינה שלנו. בזכותם ובזכותכם עם ישראל יכול לישון טוב בלילה, בידיעה שיש כאלו אנשים בעם המיוחד שלנו שיגנו עלינו. אתם צריכים להתגאות בהם. הם איבדו חברים מהבית ואולי אף גרוע מכך, ובכל זאת המשיכו להתאמן בכל הכוח. איזו גדולת נפש. אני באמת ובתמים אוהב אותם אחד אחד. חשוב לי שתדעו שהלב שלי תמיד איתם ואני תמיד אהיה שם בשביל לעזור וללוות את כל מי שצריך". ללא ספק, קידוש השם. אשרי יולדתם. ומן הקוטב הנגדי נחשף הציבור הכללי לתחקיר של ערוץ 12 שכותרתו "מבט מבפנים על מנגנון ההשתמטות החרדי מהצבא, שתועד בידי מצלמות הערוץ: חשיפת הקלות הבלתי נסבלת של השגת הפטור משירות". וזה מה ששידר הערוץ: "משה ודוד, שמות בדויים, גדלו במשפחות חרדיות אך עזבו את הדת. אך גם עכשיו, כשהם חילונים לגמרי, הם רשומים כאברכים. זו דרכם לקבל פטור מגיוס. זו גם הדרך של הישיבה לקבל כסף מהמדינה. "סיפרו משה ודוד: 'רוב החברים שלנו, בני גילנו, או שהם חילונים ועדיין מגישים דיחוי, או שהם עדיין חרדים שרשומים באיזושהי ישיבה אבל עובדים, עושים חיים, מבלים, לא באמת בני תורה. כוללים וישיבות מציעים למשתמטים הסכם: הם ירשמו אצלם ויקבלו פטור מהצבא, והתקציב שתעניק המדינה לכל אברך רשום יתחלק חצי חצי, בין הצעיר למוסד שבו נרשם. וכשמגיעה ביקורת ממשלתית כדי לוודא שהרשומים באמת לומדים, מופעל קו חירום שמזעיק את כולם להגיע כמה שיותר מהר לישיבה. לקחת מונית ולהגיע מיד. "אפשר גם לקנות מסמכים לצורך הפטור. דוד, לצורך העניין, ניגש עם מצלמה נסתרת אל ראש ישיבה פיקטיבית. הוא בכלל לא מכיר את דוד, אבל אין לו בעיה לחתום לו על הפטור מהגיוס - תמורת כסף בשחור. "ההונאה הזאת מול המדינה לא מתחילה בגיל 18 אלא הרבה קודם לכן. אלפי עמותות מנהלות חיידרים, תלמודי תורה, ישיבות - ולא מעט מהן מרמות את המדינה. בעבור ילד בגן, למשל, מקבל תלמוד התורה סכום כפול לעומת ילד בכיתה א'. מה עושים? מדווחים על תלמידי בית ספר כאילו הם עדיין בגן חובה". ומסכם התחקיר: "השר במשרד החינוך, חיים ביטון, שבעבר ניהל את מערכת החינוך של ש"ס, הוא זה שאמון על הפיקוח. כלומר, שלא יהיה פיקוח". עד כאן תחקיר ערוץ 12, שאפילו אם רק מחציתו אמת יש בו חילול השם נורא ואיום. והציבור הכללי רואה את שני קצוות הרצף הדתי ואינו מצליח להבין אם לשני הקצוות הללו יש תורה אחת, הלכה אחת ויהדות אחת. ולא נותר לו, לתוהה, אלא לפתור לעצמו את הפרדוקס המביך, על-פי חוכמת שלמה בספר קהלת: 'זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים'.