להיות הילד הכי קטן, בגן הכי קטן בשיעור והכי קטן בהפסקה. עם ילדות כזו לך תתחיל סיפור עכשיו. ובכן הסיפור התחיל עוד לפני כן, כשההורים החליטו לקרוא לו המן. לא השם הכי מוצלח. הוא עצמו היה מעדיף שם של טייס כמו להב או שחק. ואם לא אז לפחות שם יותר מיוחד כמו סטטיק או מסי. אבל להתחיל עם המן את החיים זה לא מתכון מנצח משהו.
עובדה - מאז ועד היום איש לא מעז לקרוא לבן שלו המן. למרות ששמעתי על מישהו שקראו לו כך, אבל זה בגדר שמועה. ואז לגלות שאתה לא גבוה כמו כולם. עם בדיקות ועם הרופאים של פעם, לך תבנה מדינה. גם הרופא לא היה יותר מדי גבוה, מה שמסביר את הפתרון שלו ב"הכל בסדר יש ילדים נמוכים בעולם שהופכים לרופאים".
להיות נמוך זה אוטומט מוריד אותך לספסל במשחקי הכדורסל. ולא שהיה לו מה להציע. בכדורגל עוד מצאו לו תפקיד של שוער, שזה התפקיד הכי פחות מעניין. גם הקריאות של "בלי טילים" או "בלי פיצוצים" לא עזרו לו. אז בכדורגל להיות שוער ובכדורסל לשבת על הספסל זה בונה הרבה תסכול.
אחרי הלימודים פנה לחוג ספרות ועיצוב שיער. אז בבתי הספר זה היה מקצוע די מבוקש. כלומר מערכת החינוך של נבוכדנצר הסלילה ילדים שבאו מהכפרים ועיירות הפיתוח להיות ספרים, מכונאים ומסגרים. מי דיבר על אינטגרציה בחינוך ומילים גבוהות כמו "התחלה שווה לכולם", שזה משפט שאומרים אותו אנשים שנמצאים מעל כולם ורוצים להרגיש טוב עם עצמם.
עם השנים השמיט את התואר ספר משמו והתחיל להתמקד בהיותו מעצב שיער, ומשם הדרך נראתה הרבה יותר מבטיחה. ואז שוב העניין הזה עם השמות. זרש זו לא מישהי שאתה רוצה להציג לחברים, וגם הבחירה שלה בשמות הילדים לא היו מוצלחות מי יודע מה. דלפון? נו באמת, ואז מתפלאים למה הילד לא יוצלח בשום עסק נורמלי. לפחות בשם של הקטן נתנה לו לבחור - ויזתא.
ואז המעבר לעיר הגדולה והמפגש שישנה את חייו מלהיות ספר - סליחה מעצב שיער ולהיות חבר כנסת. המפגש הזה עם לקוח בשם אחשוורוש שבכלל היה סיס שזה בגלגול הקודם תחליף לנהג. קצת דיברו, והמן יודע לומר את מה שהלקוח אוהב לשמוע. הבטיחו להיפגש, ואז הטלפון הזה ממנו שהנה הוא פותח מפלגה ומצרף אליו חברים. היה איתם גם מאמן הכושר של אחשוורוש ועוד איזה כמה חברים מהכפר.
העיתונים זלזלו במועמד המוזר וטענו שככה לא בונים מדינה, אבל מיתוג נכון של מפלגת פועלים וההפתעה לא איחרה להגיע ואחשוורוש נתמנה להיות מלך פרס. מאחר שלא היה להמן שום ניסיון קודם בתחומי הביטחון או הכלכלה, הציעו לו להיות המשנה למלך שזה תפקיד שתפרו פעם במדינת היהודים כשלא ידעו מה לתת למועמד מוכר, וזה נשאר עד היום.
המן מתמנה להיות משנה למלך ולא באמת יודע מה לעשות עם עצמו. כלומר יש טקסים ויש אירועים, אבל רוב הזמן הוא רק יושב עם המלך ולא באמת מוצא את עצמו. וכשהשעמום מתחיל לעלות מתחילים לחשוב על איך להרחיב את התפקיד. אחרי שמינו אותו למשנה שזה לא ממלא-מקום ולא סגן בשכר ולא סגן בתואר, הצמידו לו את המשרד לענייני מודיעין ולאחר מכן את המשרד לפיתוח אזורי. בצוק העיתים גם עם זה מסתדרים.
והעניין הלא פתור הזה עם היהודים שתמיד נמצאים שם בסביבה. ארבע שנים הוא צריך לסבול אותו. ולא שלא ניסה, אבל היהודי הזה כל הזמן עם האמת שלו והצדק שלו, ואפילו פעם אחת לא משתחווה כאילו מה ביקשתי. ואז מתחילים הלחשושים בפינת הקפה של המפלגה על מה נהיה ממנו ומה עושים איתו. וההבנה שאם רוצים להיבחר שוב והפעם למקום הראשון, אין כמו ליצור אויב משותף.
כמו תמיד זה היהודים. עם סיפורים על הכסף שלהם ועל הרצון שלהם להשתלט על העולם. ההחלטה של להשמיד ביום אחד את היהודי הזה עם כל הסביבה והמשפחה. אפשר היה ליזום אירוע של פוגרום בהם, אבל זה לא היה נתפס טוב בעולם כי לך תסביר לאמריקנים שאתה לא גזען אלא סתם שונא יהודים. בקיצור תוכנית "הפתרון הסופי" אותו גילה באחד מכתבי העתיד, הביאו אותו להבין שיש תוכנית והזמן עושה את שלו.
ואז מגיע המשתה ועוד משתה ובין לבין להסתובב ברחוב עם סוס. ו-אוההו איך שגלגל מסתובב לו. אמרו שבפוליטיקה אי-אפשר לסמוך על-אף אחד, אבל שאחשוורוש לא רק יתנער מהתוכנית המשותפת אלא גם יוציאו אותו להורג? לזה הוא לא ציפה. נו, לפחות ממרומי העץ הגבוה ניתן לראות את אורות שושן בזווית שמעולם לא ראה. רק עכשיו הבין שעם יהודים לא מתעסקים.
