איך להסביר את הכישלון המודיעני החרוץ של 7 באוקטובר? בעת שבמלחמת יום כיפור היה לכינוי "קונספציה" פירוש ספציפי, דהיינו אי-הסבירות כביכול שמצרים או סוריה תצאנה למלחמה בנפרד, הפעם היה מדובר בעצלנות מחשבתית שלא הבינה את הלכי הרוח והמוטיבציות של החמאס - הונאה עצמית שהייתה נוחה לכולם, לפוליטיקאים, למערכת הביטחון, לתקשורת, ולרוב הציבור. תמכו בה אריאל שרון ואהוד אולמרט, נפתלי בנט ויאיר לפיד, בני גנץ ואביב כוכבי וגם בנימין נתניהו. מהות ה"קונספציה" הייתה שניתן להגביל את התוקפנות הטרוריסטית של החמאס על-ידי שיפור המצב הכלכלי בעזה והעלאת רמת החיים של תושביה, כולל על-ידי הזרמת דולרים מקטר.
גם הכתב לענייני ביטחון של הארץ עמוס הראל קבע ב-2018 שהזרמת המזומנים לעזה, תחת ממשלת נתניהו, עדיפה מ"המשך ההידרדרות". לא היו אומנם אשליות לגבי אופיו של ארגון שמטרתו חיסול ישראל, אך הרוב בישראל סבר שבשילוב בין פיתיון כלכלי לאיום צבאי ניתן להרתיעו - בשעה שחמאס עסק בהכנות למערכה רבתי נגד ישראל. נתניהו לא היה אבי הקונספציה, אך, כמו כולם, הוא קיבל רבות מתובנותיה.
רבים מחיצי האישום לגבי ה- באוקטובר מופנים לנתניהו - חלקם מסיבות פוליטיות, אך בהפוך על הפוך, גם מפני שדווקא לאור הישגיו החשובים בתחום המדיני והביטחוני בעבר, ציפו ממנו ליותר מאחרים. המחדל שלו היה שעל אף הבנתו וראייתו האסטרטגית נגרר למאבק חפוז, בלתי מידתי ומעורר מחלוקות קיצוניות בנושא הרפורמה המשפטית במקום שיקדיש את כל תשומת ליבו לאיומים הביטחוניים המתקרבים, וכמובן שעצם העובדה שעמד בראש הפירמידה מדברת נגדו, ובוודאי בדעת הקהל. אך אחרי שהקולות שצועקים "הביאו לנו את ראשו" יבואו על סיפוקם, עלולה להיפסק חקירת הסיבות הנוספות למה שקרה.
מודיעין יעיל צריך להתכונן גם לארועים שהוא משוכנע שאינם יכולים לקרות. מודיעין איננו מדע מדויק, אם בכלל, הוא מדע בדיוני שצריך להשאיר למקבליו מרחב מחשבה והסקת מסקנות לגבי התפתחות המצבים האפשריים, כולל הלכאורה בלתי אפשריים.
התכונה האנושית שרווחת בקרב פוליטיקאים ולפעמים גם אצל אנשי המודיעין, להתייחס למצב קיים מסוים כעובדה טבעית ואפילו רצוייה מבלי להתעמק בגורמים ובמניעים הכלכליים, הדמוגרפים, הגאוגרפיים, החברתיים וכו' שהביאו למצב מסוים (ולכן גם לא בדרכים לשנותו) היא מהסיבות השכיחות למסקנות מוטעות. יש לעיתים קרובות נטייה בדרגי המודיעין לקבל אוטומטית את הערכות הממונים עליהם ולנסות לרצות אותם - סכנה גדולה במיוחד, כשלדרגים הממונים אין עניין או פתיחות להקשיב לדעות שונות או חריגות, ורווחת בקרבם הנטייה לשחצנות, יוהרה וזלזול באויב כפי שהיה לפני ה-7 באוקטובר וגם לפני מלחמת יום הכיפורים.
קשה שלא להגיע למסקנה שקיים ליקוי יסודי, ארגוני ומנטלי באמ"ן וכנראה גם במוסד ובשב"כ, שאיננו מאפשר, בכל אופן לא די הצורך, לעמת בין ידיעות והערכות. יש מי שמציעים לערוך שינויים יסודיים להרחבתם וגיוונם של הצינורות שדרכם המודיעין עולה למעלה, הן לדרגים הצבאיים הגבוהים יותר ואחר-כך גם לדרג המדיני - קרי שיתוף המודיעין הפיקודי בכל הגזרות בגיבוש הסופי של המסקנות וההמלצות. אחרי כישלון מודיעיני בולט עולות תמיד הצעות כיצד למנוע את הישנותו.
כך התפרסמו שני מאמרים, האחד של עו"ד אבי כאלו, איש מודיעין בכיר לשעבר, והשני של ידידיה יערי, מפקד חיל-הים לשעבר ומנכ"ל "רפאל", כשהראשון טוען שיש ללמוד מארצות הברית ששם פיגועי הטרור של ה-11 בספטמבר וההפתעה האסטרטגית העצומה שחוו שרותי המודיעין היו בסיס "לשינוי מהותי במבנה קהילת המודיעין" ולהנחת היסודות לרפורמה מודיעינית רחבה ולהקמת סוכנות המודיעין הלאומי DNI והוא ממליץ על פרוצדורה דומה בישראל שאחת מתוצאותיה צריכה להיות החלפת אמ"ן כמעריך הלאומי כלפי הממשלה ב-DNI ישראלי. יערי מציע להציב "מעל המודיעין הצבאי גוף בקרה עליון, אזרחי, בלתי תלוי ורחב יריעה. גוף זה חייב לקחת מאמ"ן את האחריות להתרעה, כשהמסגרת החדשה מעליהם (אמ"ן, מוסד, שב"כ) תידרש "להעריך את הערכות" הגופים הקיימים, ולפי העניין להחליט אם, על מה, ומתי להתריע".
שניהם רואים את ארה"ב כדוגמה לחיקוי, אך מתעלמים לא רק מההבדלים הבסיסיים שבין האתגר המודיעיני הגלובלי שלה (מתקפת פתע מקנדה או ממקסיקו איננה בין הארועים הצפויים) למציאות המודיעינית הישראלית. גם אין, אגב, הוכחה ניצחת שההיערכות החדשה באמריקה באמת שיפרה באופן קיצוני את ביצועי המודיעין ובפרט את הערכותיה האסטרטגיות - לא לגבי אפגניסטן, לא לגבי סין ורוסיה ואף לא במזרח התיכון ובאירן. נראה שגם עכשיו את התפקיד הראשי במודיעין האמריקני ממלא ה- CIA ומכאן ניתן אולי ללמוד שגם מרכזיותו של אמ"ן לא תשתנה, וגם אי-אפשר להתעלם מכך שהקמת גוף-על חדש עלולה ליצור סרבול ביורוקרטי ומחסומים מזיקים נוספים בפני העברת מידע חיוני לראש הממשלה והקבינט.
שניהם מתעלמים מקיום המל"ל, המטה לביטחון לאומי שליד ראש הממשלה, אף שדווקא בארה"ב מקבילו "המועצה לביטחון לאומי" ממלאת תפקיד מרכזי ביותר מפני שהנ"ל הוא "פוליטי ומוטה בהגדרה". גם אם מבנה המל"ל ותפקודו חייבים ריענון ועידכון, אין לבטל את חשיבותו, דווקא מפני שהוא משקף את דעות ראש הממשלה, ובארה"ב של הנשיא, כמצופה במשטר דמוקרטי. המל"ל גם יכול להיות הגורם שיציג לראש הממשלה את המודיעין הגולמי יחד עם המחקר והמסקנות של גורמי המודיעין הנפרדים.
אך אסור לשכוח, שאין מבנה ארגוני ומערכתי שיבטיח מעצמו את מניעת ההפתעה, וגם לא טכנולוגיה, חדישה ומתוחכמת ככל שתהיה. הפתעת 7 באוקטובר, כמו קודמתה במלחמת יום כיפור, מלמדת אותנו שוב שאין תחליף לגורם האנושי, לשיקול הדעת ולענווה המקצועית.
