באחד מאתרי החדשות נדפס באחרונה דיווח ולפיו שר הבריאות אריאל בוסו, הורה לנהג רכבו לעצור כי לצד הכביש הבחין באדם שרוע, פצוע מתאונת דרכים. דובר מד"א מיהר להפיץ צילום ובו נראה השר בוסו והוא כורע לצד המכונית שהייתה מעורבת בתאונה. המתבונן בצילום יכול היה להחמיא מיד לשר על המחווה האנושית שנועדה לסייע לפצוע. לעומת זאת, במקום אחר בעיתון, במיקום הרבה יותר בולט, עוד צילום של תאונה הזוכה לכותרת בולטת. וגם זו "תאונה", אך פוליטית, שגרתית: צילום דיוקן של השר גדעון סער. סער לא נראה כורע לצד מכונית ולידה פצוע עקב תאונת דרכים.
כי בעוד עמיתו, שר הבריאות, מסייע לנפגע מן התאונה, שוקל השר סער בלשכתו את החלטתו להתפטר. אך מה בין שר הבריאות לבין שר המשפטים? הלוא משרדיהם, הבריאות והמשפטים רחוקים בתכניהם זה מזה. ובכן, שר הבריאות, בהיותו חובש-מתנדב נחלץ לסייע לנפגע בתאונה. לעומתו, שר המשפטים לא נחלץ לסייע לנפגעת בתאונה אחרת: הנפגעת זו הממשלה שתיפגע עקב התפטרותו, וזו תאונה פוליטית. אחד משני השרים, סער, בחר להתפטר ובכך לסדוק את שלמות הממשלה.
כי אילו ביקש סער לסייע לממשלה הפגועה היה נרתע מהתפטרות בימים אלה בהיות הממשלה במצב פוליטי קשה. בהתפטרותו רק החמיר במשהו את מצבה. ה"תאונה הפוליטית" שבה היה מעורב השר סער קרתה רק משום שלא שובץ להרכב של 'קבינט המלחמה', ולפיכך טען כי אין טעם לתפוס מקום ליד שולחן הממשלה, לאחר שנמנעה ממנו ההצטרפות לקבינט. מה השר חשב לעצמו? האם סבר כי חברותו בקבינט המלחמה הייתה יכולה לשמש בבחינת תגבורת משמעותית לצה"ל הלוחם?
איום בהתפטרות מן הממשלה, וכמובן מימוש האיום, הם בבחינת שיגור טיל הפוצע ולפעמים אף קוטל את שלמות הממשלה. טיבו של איום פוליטי, לטעמנו, שהוא בבחינת כוננות לקראת שיגור טיל. לעת מלחמה, יש לשער, העול נעשה כבד יותר, כי על ענייני חקיקה ומשפט מתווסף למשרד השר סער עוד עיסוק עקב המלחמה. טוב היה עושה לו השהה את כוונת ההתפטרות דווקא בעיצומה של המלחמה בה אנו שרויים. מבחינה זו, הנשק הכבד, ההתפטרות, הופך לנשק קל, שניתן להפעילו ללא מאמץ מוגזם, ממש כטיבם של תרגילים פוליטיים.
ובכלל, שחרור הניצרה לקראת ירי הוא צעד פשוט, כמו ההתפטרות. אך האם תמיד יכריעו שרים על-פי טובת המדינה, או על-פי טובתם האישית? האם זה הגורם המכריע בראש מערכת השיקולים של השרים? או שמא מיקום הכותרות עם צילום הדיוקן בעיתוני יום המחר?
