ג'ו ביידן מאוד בלתי פופולרי. מאז מלחמת העולם השנייה, לא היה נשיא ששיעורי התמיכה בו היו כה נמוכים בתחילת השנה הרביעית לכהונתו. אבל בהשוואה לכמה מעמיתיו במדינות מפותחות אחרות, מצבו נראה טוב יחסית; הנתונים מובאים במסגרת משמאל. מה הסיבה לכך? ניו-יורק טיימס מציע ארבע מילים המתחילות באות I: Inflation (אינפלציה), Immigration (הגירה), Inequality (חוסר שוויון) ו-Incumbency (אחיזת המשרה). אינפלציה. בשנים האחרונות עלו המחירים בצורה חדה, ובאירופה – בצורה עוד יותר גרועה מאשר בארה"ב, בשל השפעות המלחמה באוקראינה. מחירים עולים מרגיזים בוחרים. הכסף שהם מקבלים תמורת עמלם שווה פחות והם מרגישים שמשהו נלקח מהם. הם גם לא אוהבים את הפתרון – עליית ריבית, המייקרת את ההלוואות והאשראי. זה מסביר מדוע רבים כועסים גם כאשר האינפלציה יורדת. הגירה. ארה"ב ואירופה התמודדו עם משברי הגירה ופליטים רבים בעשור האחרון, ואשר תדלקו את הכעס נגד מפלגות הזרם המרכזי המצויות בשלטון. להגירה יש יתרונות, במיוחד בעידוד הצמיחה ובהורדת האינפלציה. אבל רבים חוששים שהמהגרים יכבידו על משאבי הממשלה, יגזלו משרות, יורידו את השכר וישנו את התרבות הלאומית. הסתננות תורמת לתחושה של כאוס ופריעת חוק. הבוחרים מאשימים את מנהיגיהם ולעיתים מעבירים את תמיכתם למועמדים מן הימין הקיצוני המכריזים שיילחמו בהגירה, כפי שאירע בהולנד ובאיטליה. חוסר שוויון. העשירים השתלטו על רוב ההכנסות ברחבי העולם. חברות גדולות ממשיכות לגדול. יש אנשים שעושרם עולה על זה של מדינות. רבים מאמינים כיום שהעשירים רצו קדימה בעוד כל האחרים נותרו מאחור (למרות שכלכלנים חולקים על כך). תחושה זו הגבירה את חוסר האמון באליטות, כולל מנהיגים לאומיים. אזרחים מרגישים שבעלי הכוח ניצלו אותו כדי להעשיר את עצמם ואת חבריהם, וחוסר האמון הזה בא לידי ביטוי בשיעור התמיכה. אחיזת המשרה. למי שמחזיק כיום במשרה, יש לרוב יתרון על פני יריביו – אך יתרון זה עשוי להיעלם עם הזמן. הבוחרים נוטים להתעייף מהמנהיגים ככל ששלטונם ארוך יותר – מה שאנשי מדע המדינה מכנים "מחיר השלטון" ואשר מהווה תופעה מוכרת היטב במדינות רבות. כך למשל, נשיאים אמריקנים המכהנים שתי קדנציות, לרוב אינם מוחלפים בידי מועמד ממפלגתם. רבים מהמנהיגים הנוכחיים, או לפחות מפלגותיהם, מצויים בשלטון זמן רב. המפלגה השלטת ביפן מנהיגה את המדינה ברוב שבעת העשורים האחרונים. מנהיגים או מפלגות בצרפת, קנדה ובריטניה נמצאים בשלטון בין שבע ל-14 שנים. הדמוקרטים החזיקו בבית הלבן ב-11 מתוך 15 השנים האחרונות. המגמה אינה אחידה: ראש ממשלת הודו פופולרי אחרי עשר שנים, בעוד קנצלר גרמניה מאוד לא פופולרי אחרי שנתיים. אבל ברוב המקרים, "מחיר השלטון" אכן נגבה. השורה התחתונה. בשנים האחרונות התחושה בעולם היא של כאוס וחוסר ודאות, מסכם הטיימס. רבים קיוו שסיום הקורונה יחזיר את השגרה, אבל אז פרצה האינפלציה. בעיות ממושכות יותר, כמו ההגירה, עודן בוערות. מנהיגי מדינות התקשו להתמודד עם בעיות אלה, למרות שלעיתים יש להם ניסיון רב. התוצאה היא חוסר שביעות רצון נרחב, ורבים מהם עלולים לאבד את משרותיהם בשנה הנוכחית.