כ-5 שבועות לפני הכרזת האו"ם על "תוכנית החלוקה" בכ"ט בנובמבר 1947 ופרוץ מלחמת העצמאות נפלו בשבי הלבנוני חמישה לוחמי פלמ"ח בעת שסיירו באזור הגבול עם לבנון. את המלחמה עברו בכלא בירות ובעקבות חתימת הסכמי שביתת הנשק בין ישראל ללבנון במרס 1949 שוחררו משביים. השבוע ביום ו' (5.4.2024) יערך בבית הפלמ"ח בתל אביב אירוע "בשבי לבנון" לציון 75 שנים לשחרור חמשת לוחמי-סיירי פלמ"ח משבי לבנון. באירוע יוקרן סרטה של הבמאית שושי בן חמו "אמא זה נגמר" העוסק בפרשה. את הפרשה חקר דב גביש, אחיו של ישעיהו גביש (לא האלוף שייקה גביש ) אחד מחמשת הפלמ"חניקים שנפלו בשבי הלבנוני ואף כתב ספר על הפרשה. בנו של ישעיהו גביש הוא חוקר הזמר הנודע עופר גביש. נמסר כי משפחת גביש החליטה להעביר לארכיון הפלמ"ח את המסמכים והאוסף המשפחתי הקשור לפרשה.

פרשה לא מוכרת לציבור הרחב

פרשת נפילתם בשבי הלבנוני של חמשת לוחמי פלמ"ח וישיבתם בכלא הלבנוני במשך כשנה וחצי לא מוכרת ולא ידועה לרבים. יש שיגידו שהפרשה הוצנעה מסיבות שונות. להבנתי גם היום בחלוף למעלה משבעה עשורים מאז נפילת חמשת לוחמי הפלמ"ח בשבי הלבנוני לא הכל ידוע ולא הכל סופר בפרשה. חמשת הפלמ"חניקים שנפלו בשבי הירדני הם: ישעיהו גביש, יהודה יהודאי, אברהם ענבי, יחיאל אוגדן (בלומנקרון), יצחק סלע (אז סלסטיאן). החמישה נמנו עם חברי ההכשרה של הנוער העובד בקיבוץ גבת שגויסו במסגרת הפלמ"ח והשתייכו לפלוגה א' של הגדוד הראשון של הפלמ"ח. חברי הכשרת גבת היו בחלקם הגדול בוגרי בית הספר החקלאי מקווה ישראל ובני קריית חיים בחיפה. הם התגוררו בקיבוץ גבת שבעמק יזרעאל. עבדו בחלק מהימים בענפים השונים בקיבוץ ובחלק מהימים ובלילות התאמנו (כפי שהיה נהוג אז בהכשרות המגויסות של הפלמ"ח, א.א) מידי פעם נשלחו מטעם הפלמ"ח-ההגנה לפעילויות כמו סיורים, העלאת מעפילים ועוד.

הרקע לנפילתם בשבי של סיירי הפלמ"ח

בספטמבר 1947 הודיעו הבריטים שהם מחזירים את המנדט ועוזבים את הארץ. החלו דיונים באו"ם בעניין תוכנית החלוקה (חלוקת הארץ ליהודים וערבים, א.א). הערבים הודיעו נחרצות שהם מתנגדים לתוכנית ולא יקבלו אותה. החלה התלהמות מעבר לגבול בקרב ארצות ערביות. ב-1947 התכנסה הליגה הערבית ונשמעו בה נאומים מתלהמים כנגד תוכנית החלוקה לארץ. המתיחות באזור גברה. סוריה וארצות ערביות נוספות שלחו כוחות לגבול הצפוני ואיימו לפלוש לארץ. בפלמ"ח-בהגנה הבינו שיש צורך לחזק את ההגנה על הישובים בצפון ולאסוף ולייבא מידע על הקורה מעבר לגבול. הגדוד הראשון של הפלמ"ח נשלח לגליל בין השאר למטרות אלה. באותן ימים חוליות פלמ"ח וחי"ש של ההגנה נשלחו ויצאו לסיורי מודיעין לאורך גבולות סוריה ולבנון כדי לבדוק מה קורה מעבר לגבולות.

נפילת חמשת הסיירים בשבי הלבנוני

בבוקר ה-22 באוקטובר 1947 יצאה מקיבוץ אילון שבגליל המערבי חוליית סיירי פלמ"ח בת שישה איש לסיור באזור הגבול עם לבנון כדי לבדוק מה קורה בגבול זה. בערב שלפני היציאה לנו הסיירים בקיבוץ אילון. ששת חברי החוליה כללו מ"כ ועוד חמישה לוחמים סיירים חברי הכשרת גבת: ישעיהו גביש, יהודה יהודאי, אברהם ענבי, יחיאל אוגדן ויצחק סלע. השישה החלו לרדת בוואדי קרקה הנמצא לא רחוק מקיבוץ אילון בדרכם לעבר גבול לבנון. בעת ההליכה באזור הוואדי נקע המ.כ את רגלו והוחזר בלווית שני סיירים מהחוליה לקיבוץ אילון. הוחלט שהחמישה ימשיכו במשימתם - סיור באזור גבול ישראל לבנון. הובלת החוליה, למעשה הפיקוד עליה הוטלה על אחד מחבריה והחמישה המשיכו לעבר הגבול הסמוך. הם נשאו עימם תיקי גב עם ציוד אוכל ובהם החביאו אקדחים ורימונים. בשעות צהריים לאחר מספר שעות הליכה שמעו חברי החוליה צעקות בערבית והוקפו על-ידי אנשי הז'נדרמריה הלבנונית - אנשי משמר הגבול הלבנוני שכנראה ארבו לאנשי חוליית הפלמ"ח. חמשת הפלמ"חניקים נעצרו ונחקרו. בתחילה הובלו החמישה לכפר רמייה בלבנון. אחר כך הועברו לצור ולצידון. בהמשך הובלו ל"כלא החול" בביירות הכלא המרכזי בבירות הנקרא כך בשל היותו קרוב לחוף הים שרובו אוכלס באותן שנים באסירים פליליים. הם נחקרו תוך איומים ואלימות פיזית שכללה מכות, הצלפות שוט ועוד. תקופת מה אף ישבו חברי חולית הפלמ"ח בצינוק בבידוד. השבויים הפלמ"חניקים סיפרו לאחר שחזרו מהשבי הלבנוני כי בחקירתם טענו כי הם תלמידי בתי ספר חקלאי וכי יצאו לטיול. ספק אם השלטונות הלבנוניים "קנו" את הסיפור. לאחר הקמת המדינה הוקם מנגנון מסודר לטיפול בשבויים בארצות ערב, שהיה בקשר עם האו"ם והצלב האדום ומצבם של חמשת השבויים בכלא השתפר. הם קיבלו סיוע באוכל מזין מיהודי לבנון בתיווך ומימון ההגנה וניתנה להם אפשרות לכתוב ולקבל מכתבים אל ומאת משפחותיהם בארץ, ועם חבריהם להכשרת גבת של הפלמ"ח.

משפטם וגזר דינם של חמשת סיירי הפלמ"ח

עם החלטת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 על תוכנית החלוקה המתיחות בין ישראל לשכנותיה הערביות כולל לבנון גברה. לבנון הקשיחה את היחס כלפי חמשת הפלמ"חניקים העצורים. בדצמבר 1947 החמישה הועמדו לדין בפני בית דין צבאי לבנוני בביירות באשמות חמורות והואשמו בריגול, אחזקת נשק, ובכניסה בלתי חוקית ללבנון, ואף נטען כנגדם שחדרו ללבנון בכוונה להרעיל בארות מים ולהפיץ את מחלת החולירע. עו"ד אהרון חוטר-ישי, איש ההגנה, לימים הפרקליט הצבאי הראשון בצה"ל נשלח על-ידי "ההגנה" ללבנון להפעיל את קשריו וניסיונו המשפטי הרב לסייע לחמישה במשפט ולנסות ולחלצם מלבנון או לפחות להקל בעונשם. על-פי סעיפי האישום בו הואשמו היו צפויים לעונשים כבדים ואף לעונש מות בעוון ריגול. לבסוף נגזר על החמישה עונשים של מאסר לשתיים עד שלוש שנים. העיתונות הארץ ישראלית דיווחה, אם כי בקצרה, על מעצרם ומשפטם של החמישה. עיתון "על המשמר" פרסם ב-26 באוקטובר1947, ימים ספורים לאחר שהחמישה נפלו בשבי, ידיעה על מעצרם: " חמישה יהודים נאסרו על-ידי שלטונות לבנון מצפון לגבול כשהם מזויינים לדבריהם בנשק חם. מוכתר קיבוץ אילון הודיע כי היו אלה אורחים מגבת שבאו לבקר באילון ועזבו בשעה 6:45. הידיעה על היעדרם שודרה במדור החדשות של רדיו ירושלים" עיתון המשקיף דיווח (8.12.1947) על גזר הדין במשפטם בידיעה קצרה תחת הכותרת "5 יהודים מארץ ישראל נידונו למאסר בלבנון". בידיעה נאמר כי שלושה מתוך חמשת הנאשמים יחיאל בלומנקרון יהודה יהודאי ויצחק סלסטיאן נדונו לשלוש שנות מאסר ואילו השניים האחרים אברהם ענבי וישעיהו גביש נדונו למאסר למשך שנתיים.

שחרור החטופים מהשבי הלבנוני

במסגרת חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לבין לבנון שנחתם באופן רשמי ב-23 במרס 1949 בתום מלחמת העצמאות, חמשת הפלמ"חניקים שישבו בכלא הלבנוני במשך כשנה וחצי קיבלו חנינה והם הוחזרו לארץ למחרת חתימת ההסכם ב-24 במרס 1949 במעבר ראש הנקרה יחד עם שני חיילי צה"ל ישראל זוננברג שנשבה בקרב מנרה ואברהם צוקרמן שנשבה בסביבות סג'רה והוחלפו ב-36 שבויים לבנונים שהוחזקו בישראל. במעבר ראש הנקרה נערך בשעות לפני הצהרים טקס חילופי השבויים. שבעת השבויים הישראלים ובתוכם חמשת סיירי הפלמ"ח התקבלו בהתרגשות ובחיבוקים מצד בני משפחותיהם וחבריהם שהגיעו למעבר ראש הנקרה. ש.זרחי כתב עיתון "דבר" דיווח למחרת בעיתונו: כי "השבויים (הישראלים א.א)שבו משביים כשהם "נראים חיוורים ורזים לבושי תלבושת אחידה - חולצות לבנות מכנסי חאקי וסוודרים אפורים שנשלחו אליהם לבית הכלא באמצעות הצלב האדום. הם התקבלו בעת הגעתם לארץ בשלטי ברוכים הבאים ו"שבו בנים לגבולם". בחדר האוכל של קיבוץ ראש הנקרה נערכה להם "מסיבה" קבלת פנים חגיגית והוכן לכבודם "שער כבוד מקושט ירק ועטור דגלים" את פניהם קיבל אלוף מפקד חזית הצפון והוענקו להם סמלי חטיבת יפתח. בשם משרד הביטחון בירך אותם סגן אלוף גורלי. בשם השבויים נשא דברים אברהם ענבי שאמר כי "כל זמן המלחמה חיינו רק מפי שמועות ממקורות ערביים וידענו כמה אין הן מהימנות".

קורות חייהם של חמשת השבויים

בוודאי מסתקרנים אתם לדעת מה עלה בגורלם של חמשת חברי הפלמ"ח לאחר חזרתם מהשבי. באתר הפלמ"ח מסופר על אירוע השבי ועל קורות חייהם של חברי הפלמ"ח. ישעיהו גביש - בנם של יונה ויעקב נולד בישראל בשנת 1928, למד בבי"ס חקלאי "מקווה ישראל" ויצא עם חבריו לבית הספר בשנת 1946 להכשרה בגבת והתגייס לפלמ"ח. שייקה הצטרף לחבריו בקיבוץ יפתח בשנת 1949. ביפתח הקים וניהל את כרם הענבים. ניהל את העבודה במטע הנשירים כסמל מודיעין ופעל בקשר עם משתפי פעולה בלבנון. מילא תפקידים בכירים בתנועה הקיבוצית, היה מזכיר קיבוץ יפתח. ניהל בשנים 1991-1997 את המכון לייעוץ ארגוני בתק"ם. ישעיהו גביש התגורר בקיבוץ יפתח עד לפטירתו ב-9 מרס 2010. יחיאל אוגדן (בלומנקרון) - בנם של שרה ודוד נולד ב-1927 בקסל בגרמניה. באוקטובר 1938 עלה ארצה. למד בתל אביב ולאחר מכן סיים בית ספר יסודי ברעננה. הוא המשיך בבית הספר מוטיפיורי בתל אביב. בשנת 1946 התגייס לפלמ"ח, לפלוגה א', הגדוד הראשון בהכשרת גבת ושימש כסייר. כאיש מילואים שרת בחיל הקשר, בחיל הנדסה והשתתף במלחמת סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. למד בטכניון, באוניברסיטה העברית בירושלים ועבד כטכנאי באוניברסיטה העברית במשך עשרים ותשע שנים עד פרישתו לגמלאות. אברהם ענבי נולד ב-1929 בחיפה. גדל והתחנך בקריית חיים. התגייס לפלמ"ח ב-1946 לאחר סיום בית הספר התיכון "חוגים" בחיפה והיה חבר בהכשרת גבת במסגרת פלוגה א' של הגדוד הראשון. לאחר שחזר מהשבי הלבנוני עבד בממשל הצבאי, בחיל מודיעין ובמתן שירות משפטי. בשנים 1953-1950 היה מזכיר לשכת היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה. בשנת 1955 הוסמך כעורך דין ומאז עובד במקצוע הזה. עיקר התמחותו: דיני ספנות ודיני תאגידים בארץ ובעולם. אברהם ענבי התגורר בחיפה עד לפטירתו ב-12 באוקטובר שנת 2017. יצחק סלע (סלסטיאן)-היה אף הוא חבר בהכשרת גבת במסגרת פלוגה א' של הגדוד הראשון לא מצאתי פרטים על-אודותיו לאחר שחזר מהשבי . יהודה יהודאי נולד בירושלים ב-1929. למד במקווה ישראל, הצטרף עם חבריו להכשרת גבת והתגייס לפלמ"ח. לאחר שחזר מהשבי הלבנוני הצטרף לקיבוץ יפתח, עבד במדגה ובמאפיה. ביולי 1957 נשא לאשה את עליזה והמשפחה עברה לכפר מונאש. עבד כגזבר המושב, ושנים רבות בחברת ביטוח. נפטר ב-1991. כתב יומן מפורט על השבי בלבנון על סמך יומנים אלה ועל סמך מכתבים מאוסף משפחת גביש ועל סמך מחקר שערך כתב לפני מספר שנים דב גביש אחיו של ישעיהו גביש אחד מחמשת שבויי הפלמ"ח ספר על הפרשה בשם: בשבי לבנון" - סיירי הפלמ"ח ב"כלא החול", ביירות, 1949-1947.