בשנים האחרונות תחת "איום" הרוב היהודי המתהווה בישראל ונטייתו הפוליטית-אידאולוגית ימינה, המציאה המערכת ההגמונית של השמאל הדוהר לעבר קוסמופוליטיזם גלובליסטי ואנטי-ציוני את רעיון "העקרונות המוסכמים". רעיון זה התפשט במהירות בשורות הדיפ-סטייט האליטיסטי, הוטמע בבג"ץ, השתלט על צבא העם והפך לשיטה לנטרול "האויב הפוליטי" - הכנסת והממשלה שנבחרו כדין בבחירות דמוקרטיות כשרות למהדרין. עתה מוסברת על-ידי השמאל האנרכיסטי הדמוקרטיה הישראלית בפרט ודמוקרטיה מערבית בכלל לא כשיטת קבלת החלטות והכרעות קבוצתיות באמצעות רוב קולות בעלי זכות הבחירה (הצבעה), אלא כשיטה לאי-קבלת הכרעות דמוקרטיות באמצעות החלפתן "בעקרונות מוסכמים". אין בדמוקרטיה עקרונות מוסכמים. אלה מתקבלים כאשר הרוב מסכים עם המיעוט לשיטה או פשרה המקובלת על שני הצדדים. ובאין פשרה כזו, למיעוט אין זכות וטו על הכרעת הרוב. נכון שישראל לא השלימה את תהליכי החקיקה שהתחייבו מהצהרת העקרונות של מגילת העצמאות, אולם מעולם ובשום מקום בהצהרה זו לא הוענקה למוסד או קבוצת מיעוט במדינת ישראל הזכות לווטו על החלטות הרוב. פרשנות בג"ץ בסוגיות אלה היא גניבת סמכות תחת איומים באלימות באמצעות פרשנות מפולפלת וחסרת יסוד במציאות. אילו נדרשנו להשלים את החקיקות שהתבקשו על-פי עקרונות מגילת העצמאות, הייתה זו דרישה לגיטימית, אולם כל עוד לא נעשה הדבר, חוקי הכנסת שהחליפה את האסיפה המכוננת שבאמצעות החלטות דמוקרטיות, היא היחידה הקיימת בחוק הישראלי. הדוגמאות הלקוחות מחוקים זרים, עשויות לשמש מודל לחקיקה ישראלית אבל לא מודל לפסיקה משפטית שאינה נשענת על חקיקה ישראלית. וכידוע, הגורם המחוקק הקבוע היחיד בישראל היא הכנסת. תיקוני חקיקה אינם מבצעים באמצעות אנרכיה או גניבה פרשנית כזו או אחרת. כחלק מהשיטה שאימץ בג"ץ להחלת ריבונותו על המדינה, הוא פירש את זכות המיעוט להביע דעה - לחופש הדיבור - כזכות ליצירת אנרכיה ברחובות המדינה, ומתוכה גזר גם את חובת הציות של הרוב למיעוט, כשהוא ושותפיו לקנוניה נשענים על התערבות כוחות זרים בתהליכים הדמוקרטיים המקומיים שלנו. על כך צריך היה לפזר מוסד זה ולבחור מחדש את חבריו על-פי החוק המקומי ורק הוא. הפעלת אנרכיה כשיטה לאכיפת רצון המיעוט על הרוב לא רק שהיא אנטי-דמוקרטית, היא בעלת אופי דיקטטורי מובהק: ניהול באמצעות הפעלת כוח במקום שימוש בחוקי המדינה עומד ביסוד כל המשטרים הדיקטטוריים שראינו בעולם במאה ה-20 ובראשית מאה זו. מנהיגות המיעוט האלים הבינה עניין זה ונערכה נכון למצותו באמצעות תמיכה של חוגים מבית וממון ותקשורת מבחוץ. ובכדי להעצים את יכולות התהליך לכפות את רצון המיעוט על הרוב, הנהיגה גיוס "המונים" ממושמעים מחוגים שיסודות החשיבה החברתית שלהם מעוגנים במלחמת מעמדות ובשימוש בכוח אלים, שרק שיאו מגיע לכלל שימוש בנשק חם. תהליך זה נמשך אפילו בעיצומה של מלחמה שבה נתונה מדינת ישראל. תככני מערך האנרכיה המאורגנת אפילו השכילו להניח מלכודת למנהיג הימין בישראל - בנימין נתניהו - בדמות כתבי אישום, שהפעלתם כעניבת חנק פרוצדורלית נוספת, הגבילה את חופש התגובה שלו. לאט ובהדרגה מתפוררים כתבי אישום אלה, אבל הנזקים העצומים שחוללה תנועת האנרכיה עד היום לרבות קידום מלחמת "חרבות ברזל" על-ידי שכנוע האויב בחולשה הפנימית של המדינה ומשטרה, ילוונו עוד זמן רב. לכן, חובה לקיים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 15 - 20 השנים האחרונות, בטרם נלך לבחירות חדשות. ולכן גם חובה להצביע באצבע על כל מי שלא יוכל להעמיד עצמו לבחירות אלה. כ"כ חובה לברר היטב, ואם נחוץ אזי באמצעות הכרעה במשאל-עם, מהם גבולות הסמכויות של גופי הממשל הדמוקרטיים בישראל - מחוקק, שופט ומבצע. רק כך יש טעם בבחירות ורק כך תוכלנה הבחירות לעצב מחדש את יסודות הדמוקרטיה כשיטת ממשל אופרטיבית שחייבת לחשוב לטווח ארוך ומסוגלת לקבל החלטות המחייבות את כלל הציבור. ללא הכנה נאותה, תהיינה הבחירות מבוא לסיבוב נוסף במשחק האבוד מראש של ניסיון לתקן את המעוות. אין ספק שקבוצה משמעותית למדי בישראל מנסה לנטוש את הדרך הציונית ולהפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת "כל-פרחחיה". אם מיעוט אלים ינהל אותה בסיועם של כוחות חיצוניים זרים, כפי שהדבר קורה כיום מול המפלגה הדמוקרטית האנטי-ציונית וכמעט כבר גם אנטי-יהודית, זו איננה ישראל כמדינה יהודית וזו איננה דמוקרטיה. על כך יש להשיב תשובה מוחצת ומהירה ותשובה כזו שנתמכת ע"י רוב ברור בציבור תהיה מבוססת על "עקרונות מוסכמים" שהוחלטו בדרך דמוקרטית ותקפה גם אם היא אינה מוסכמת על מיעוט בתוכו. לטעמי, אין דרך דמוקרטית אחרת ולדרך זו שהיא ורק היא הינה דרך המלך חייבים לצאת בעיניים פקוחות ובצורה מסודרת.