עוד ימים אחדים, וימי שישי יעמדו בסימן של רוגע, בשעות אחדות שבהן השכנים יוכלו לקבל את פני שבת המלכה. מנוחת הצוהריים תחזור למתכונת הישנה, הטובה, הרגועה, ונדמה לי כי השכנים שלנו - ואנו כמובן, נוכל לעלעל בשלווה בעיתוני יום שישי. קריאתם תעמוד בסימן התפתחויות חשובות, לא רק במדינה כולה אלא גם בשכונה. נא להכיר: הרובע הירוק, נווה אביבים, תל אביב. כן, גם אנו משתדלים להתעמק בהתפתחויות הפוליטיות, והפעם אלה מעסיקות את שכונתנו.
הסיבה: השכן, השר
אופיר אקוניס, עומד לפני שינוי בחייו כפוליטיקאי. הוא יתחיל לכהן כקונסול הכללי של ישראל בעיר ניו-יורק. כלומר, הוא ינטוש את דירתו ולא עוד ישא בתואר: שכן. השינוי המדיני-גאוגרפי לא חל רק על משפחת אקוניס אלא ישפיע גם עלינו. למה, אתם שואלים? ובכן, בשם הדמוקרטיה, השעות שבהן תרד אלינו שבת המלכה יהיו רגועות.
ובכן, בשעות הצוהריים, לפני כניסת השבת, מתייצבת לה חבורת מפגינים, כולם מצויידים לא רק בקולות צרחניים אלא כתגבורת הם מצויידים בתופים, בחצוצרות ועוד. והעיקר: הם צורחים במקהלה וברמקולים כדי להטיח גידופים לכיוון אחת הקומות העליונות בה מתגורר, מאובטח, כבוד השר. לפי תוכנן של הקללות, אחראי השר אקוניס לכל המגרעות בחיינו. המפגינים, כנראה, מאמינים כי ככל שיגברו הצעקות והסיסמאות והגידופים יחול מהפך בתפקודה של מדינת ישראל. כלומר, בהשראתו של השר אקוניס, יתחולל השינוי בהשראת הגידופים הנשמעים בסביבה כולה. כל זאת בעת שהדיירים מנמנמים, תוך שהם מעלעלים בעמודי העיתונים, בעת קדושת השנ"צ.
אני לא סבור כי הצרחות של המפגינים יערערו את מעמדו של
בנימין נתניהו ואת מעמדה של הממשלה (ה"פושעת", בלשון המפגינים). הפניתי את תשומת הלב של המשטרה, אך היומנאי או היומנאית, הגיבו בנימוס מושלם - וזהו. כן, גם ניידת אחת ערכה סיבוב אחד, אך המפגינים לא התרשמו. אכן, זו תקוותינו: מי יתן והדירה המתפנית של משפחת אקוניס לא תאכלס עוד שר חליפי, כך שמסורת הצרחות תיפסק. ואל דאגה: הקולות ש(אולי) יגרמו להפלת הממשלה, יגיעו ממקור גאוגרפי שונה. ועד אז, נאחל לשר אקוניס, הצלחה בעיר ניו-יורק, אומנם לוקה ברעש גם כן.
