ארון הספרים היהודי חש היום נזוף, כי 190 יום פסחו על ספר משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ה' הלכה י': "ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים". מצווה המחייבת לשלם כל מחיר שיידרש, רק לקדש את חיי השבויים ולפדותם. נראה לי שמי שמנווט את המשא-ומתן מצד ישראל גם לא אימץ את זעקת המשורר הלאומי שלנו, חיים נחמן ביאליק, הזועק בכאב בשיר "על השחיטה" - "נִקְמַת דָּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא בָּרָא הַשָּׁטָן". כן, נקמת מאות היהודים, שנטבחו באכזריות ביום 7 באוקטובר על-ידי החמאס הרצחני, עוד לא ברא השטן. האכזריות החמאסית חצתה ביום שבת אחד בהמוניה את גבול ישראל, טבחה במאות רבות של יהודים, הרסה ובזזה רכוש, אנסה נשים וחטפה בני אנוש מבתיהם. נקמת הנבלה הזו שנעשתה בישראל לא ברא השטן, אך יצר הנקמה הוא שמנחה את מנווטי השיחות כדי לחלץ חטופות יהודיות שנאנסות וחטופים יהודים שמעונים כבר 190 יום. לצערי, מנהלי המשא-ומתן לפדיון 133 יהודים, הנמצאים כבר מאה ותשעים יום בגיא ההריגה העזתי, אינם משתחררים מיצר הנקמה. ליצר הנקמה התלוו שפע של הצהרות מדיניות וצבאיות יהירות שאין להן כל אחיזה במציאות תוך פסיחה מוחלטת על הסבל הנוראי של החטופות הנאנסות והחטופים המעונים על-ידי בני העוולה בעזה. לצערי, מנווטי המדיניות הישראלית מעדו לא רק בהתמכרות ליצר הנקמה, אלא התמכרו למשא-ומתן על סחורה יהודית, הנמצאת בידי החמאס הרצחני ולא בבני העם היהודי, אנשים חיים, שהיד הגרומה של המוות מרחפת מעל ראשיהם כל יום באופל העזתי. במשא-ומתן על סחורה זה לגיטימי, שהמחיר מהווה שיקול ראשוני. לקונה יש שיקול לגיטימי לשלם את המחיר הנמוך, והמוכר נושא עיניו למחיר הגבוה. במשא-ומתן על פדיון שבויים מגיא ההריגה אין מקום למבקש לפדות את השבויים לדחות את פדיון הנפשות מתוך שיקולי מחיר. חובה לשלם את המחיר הגבוה, במיוחד שהממשל בישראל מעד ב-7 באוקטובר ונתן אפשרות לאכזריות העזתית להשתולל יום שלם בעשרים ושניים ישובים כפריים בישראל. מצער, שממשלת ישראל שכחה את ארון הספרים היהודי, שקובע כי אין מחיר למצוות פדיון השבויים.