כאשר אירן הסכימה בשנת 2015 למסור 97% מהאורניום היכול לשמש לייצור פצצה גרעינית, היו רוסיה וסין שותפות לארה"ב ולאירופה בעיצוב ההסכם. הרוסים אפילו אחסנו בתשלום את הדלק הגרעיני של אירן, מה שעורר תקוות שוולדימיר פוטין יוכל לשתף פעולה עם המערב בנושאי ביטחון ויסייע בריסון הממשל האירני העוין. הרבה השתנה בתשע השנים שחלפו, מציין ניו-יורק טיימס. סין ורוסיה חוברות כעת לאירן ב"ציר ההתנגדות" לסדר העולמי שמובילה ארה"ב, לצידן של מדינות כמו קוריאה הצפונית. כאשר הנשיא ג'ו ביידן כינס את מנהיגיהן של שישה מדינות לשיחת וידאו לפני המתקפה האירנית על ישראל (14.4.24), לא היה סיכוי שמוסקבה או בייג'ינג יופיעו על המסך. החלטתו של דונלד טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין גררה תגובה דומה מצידה של אירן והיא חזרה להעשיר אורניום עד קרוב לרמת הפצצה; כיום היא קרובה אליה יותר מאי פעם בעבר. אירן מכחישה בעקביות שבכוונתה להשיג נשק גרעיני, אך לאחרונה החלה לרמוז שעליה להשיג הרתעה כלפי יריביה החמושים בנשק שכזה. היא התקדמה בתוכנית הטילים שלה, כל מגבלות האו"ם עליה פקעו ושיפרה את צי הכטב"מים שלה. רבים מן הרפובליקנים וכמה מן הדמוקרטים התנגדו להסכם עליו חתם ברק אובמה, בטענה שהנשיא תמים וההסכם מסוכן. כעת טוענים מתנגדיו של ביידן, שהוא לא נקט בקו תוקפני דיו נגד אירן בשנים האחרונות, מה שהותיר את ישראל חשופה בעודה מנהלת מלחמה נגד חמאס הנתמך בידי טהרן. אפילו בקרב מומחים התומכים בדיפלומטיה של ביידן במזרח התיכון, רבים חוששים שיש כעת מעט מאוד מנופי לחץ על אירן, במיוחד אם בנימין נתניהו יחליט להגיב למרות בקשתו של ביידן לשמור על איפוק. זה לא העולם אליו קיווה ביידן כאשר עיצב את האסטרטגיה שלו, אשר התמקדה בבלימתה של רוסיה וביריבות עם סין. בשלוש השנים הראשונות לנשיאותו, המזרח התיכון נראה רגוע יחסית – עד 7 באוקטובר. ביידן השתמש במתווכים בניסיון להבטיח שתגובתה של אירן לא תצא משליטה, אבל אין תקשורת ישירה בין וושינגטון וטהרן – שינוי משמעותי לעומת 2015, כאשר שרי החוץ ג'ון קרי ומוחמד זריף (אשר למד בתיכון ובאוניברסיטה בארה"ב) שוחחו בקביעות, ולצד שיחות הגרעין פתרו גם כמה משברים נקודתיים. עידן זה חלף. כאשר ביידן נכנס לתפקידו ובמשך 18 החודשים הראשונים ניסה להחיות את הסכם הגרעין, הכריז עלי חמנאי שלא יהיו שיחות ישירות עם הממשל. מסמכים והצעות הוחלפו באמצעות מתווכים אירופיים ובקיץ 2022 נראה היה שהצדדים על סף הסכמה, אך דרישות חדשות של טהרן מוטטו את השיחות. כעת החשש הוא מפני הסלמה ניכרת, עם היבט גרעיני. על-פי כל הראיות האמינות, האירנים אינם במרוץ לפצצה; העשרת האורניום יציבה ומדודה. אך כחלק מלחציה על המערב, היא מקשה על מפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. הכניסה לכמה אתרים נאסרה על המפקחים, ואלו שממדינות שאירן מגדירה כבלתי-ידידותיות סולקו מהמדינה. מצלמות המעקב הוסרו מכמה אתרי מפתח ושאלות על פעילות בעבר נותרו ללא מענה. "התוצאה היא שאני לא יכול להבטיח" שחומר גרעיני אינו מועבר לאתרים אחרים או לתוכניות נשק, אמר מנכ"ל סבא"א, רפאל גרוסי, לפני המתקפה האירנית. מומחי גרעין אומרים שאחת הדאגות המרכזיות היא שלאירן יש תמריץ להתקדם בתוכנית הגרעין, הן כדי להציק למערב והן כדי להשיג את ההרתעה מול ישראל – המעצמה הגרעינית הבלתי-מוכרזת של המזרח התיכון. מומחים אחרים מציינים, שהצלחתה של ישראל – בעזרת ארה"ב – ליירט כמעט את כל הטילים והכטב"מים ששיגרה אירן, בהחלט עשויה להוביל את מפקדי הצבא באירן למסקנה שהם זקוקים לנשק עוצמתי יותר שיוצב קרוב יותר לישראל. הם עלולים להחליט שהשלב ההגיוני הבא הוא להתקדם – בגלוי או בחשאי – לעבר נשק גרעיני. נכון לעכשיו, ביידן עושה כל שביכולתו כדי לשכנע את נתניהו – שיחסיו עימו מעורערים – להסתפק בניצחון של סוף השבוע ולא להגיב. האירנים מצידם אומרים שמבחינתם האירוע הסתיים, אך "הסתיים" יכול להתייחס לתגובה על החיסול בדמשק ולא לצורות הסלמה אחרות. התרחיש הטוב ביותר יהיה אם אירן תכיר בסכנה, כפי שעשתה כאשר למעשה חשפה מראש את כוונותיה והקלה על סיכול המתקפה. לדעת הטיימס, היה זה סימן לכך שהיא רצתה להעביר איתות אבל אינה מוכנה להסתכן במלחמה.