כל סטודנט לתואר ראשון בלימודי מדע המדינה מכיר את המושג דמוקרטיה מתגוננת. משמעות המושג פשוטה בתכלית. בדמוקרטיה (שלטון העם) יש לציבור זכות לדעת, להפגין, למחות, להשמיע דעה הפוכה מזו של המשטר הנבחר עד לנקודה שבה השלטון חש שנשקפת סכנה. סכנה למה? ליציבות המשטר, לביטחון הלאומי או לאינטרסים הלאומיים. בריטניה, שהייתה אימפריה ששלטה בעולם או בחלקים ממנו עד לפני 60 שנה לערך, היא דמוקרטיה ויודעת להתגונן כשצריך. בשנות ה-80 של המאה הקודמת נהרג קצין בריטי במבצע שהתקיים בארץ זרה ולאחר שנקבר במולדתו ביקשה אלמנתו להביו באלו נסיבות הוא מצא את מותו. הממסד הבריטי סרב למסור לה את הפרטים בנימוק שהדבר יהווה פגיעה בביטחון המדינה. ארה"ב, הדמוקרטיה הגדולה בעולם, הגיבה באלימות בהיקפים חסרי תקדים נגד יפן לאחר מתקפת הפתע על פרל הארבור בדצמבר 1941. ההיסטוריה שמלמדים אותנו בבתי הספר (אם עדיין מלמדים) היא שהאמריקנים הטילו שתי פצצות אטום על הירושימה ונגסקי באוגוסט 1945. מה שלא מלמדים וכתוב בספרי ההיסטוריה הוא מהלכים אמריקניים שהביאו למחיקת ערים שלמות ביפן כדי להבטיח שפרל הארבור לא תחזור. המסר הוא פשוט: הגן רחוק מהבית והכה חזק כדי להרתיע את האויב. תשאלו צאצאים של יפנים ששרדו את התופת מה סיפרו להם אבותיהם, כולל אלו שהוחזקו במדבריות קליפורניה בגטאות משנת 1942 בתנאים דומים לאלו שיש היום בעזה. ומי שלא מאמין, שישאל את שורדי הטליבאן בטורה בורה, אפגניסטן אחרי ההתקפה האמריקנית שם ב-2001. איך כל הפתיחה הזו מתקשרת לאקטואליה? הנה ההסבר: מה שקורה כעת בקמפוסים בארצות הברית (ויש כבר חלחול לאירופה) הוא מקרה מובהק של דמוקרטיה שחייבת להגן על עצמה. האמריקנים כל כך מאוהבים ברעיונות של זכויות אדם וליברליזם (בוודאי במשטר דמוקרטי כמו של הנשיא ביידן) עד שבשם חופש הביטוי הכל מותר. פירוש הדבר הוא שמותר לשנוא שחורים, היספנים ובוודאי יהודים. מחאות נגד פעילות צה"ל ברצועת עזה לגיטימיות בשני תנאי יסוד: האחד, שהמוחים מבינים על מה הם מפגינים. סרטונים שהתפרסמו בשבוע האחרון העידו על הבורות בקרב מרבית המפגינים שאין להם מושג מה קורה במזרח התיכון. התנאי השני הוא שהמחאה לא תחצה את קו האלימות. מה שקורה בקמפוס של קולומביה בשתי היממות האחרונות - התבצרות הסטודנטים וקריאות בנוסח "כבשנו את הקמפוס" - הוא עליית מדרגה שמחייבת הגנה על יסודות המשטר הדמוקרטיה. הסיפור הוא מזמן לא ישראל והפלשתינים (כאמור הרוב אינם יודעים איפה ישראל נמצאת על המפה). הסיפור הוא שינוי פני האליטה האקדמית בארה"ב. זהו תוצר של שילוב הרסני בין ליברליזם בכל מחיר לבין כסף איסלאמי שזרם לקמפוסים האלה שנים ושיבש את דעתם של נשיאי המוסדות האקדמיים המובילים בארה"ב ואולי בעולם כולו. הסרט "חנות קטנה ומטריפה" (מחזמר מקסים פני עצמו) הוא המשל ממנו יש לחמוד במקרה כזה: את הפרח טורף יש להשמיד שהוא קטן. כאשר הוא הופך למפלצת, האתגר הופך קשה הרבה יותר עד בלתי אפשרי. האמריקנים הבינו את זה אחרי פרל הארבור ואחרי התפקת הטרור הרצחנית של אל-קאעידה בארה"ב בספטמבר 2001. ההיסטוריה מזמנת לאמריקנים אתגר נוסף: להגן על הדמוקטריה שהם מקדשים ולהבטיח שאויביה, בארה"ב ומחוצה לה, אינם סודקים את יסודותיה בהיקף נרחב מדי. התגובה של ממשל ביידן לגל האלימות וההפחדה כלפי יהודים בפרט, וסטודנטים בכלל בתוך הקמפוסים בארה"ב הוא שעת מבחן לדמוקרטיה מתגוננת מול שלושה אויבים: איסלאם רדיקלי, ליבלריזם יתר ובורות של דור צעיר. אם זה לא יקרה כעת, בעוד עשור האלימות הזו תהיה נורמה מקובלת והיא תקבל ייצוג פוליטי בתוך מוסדותיו של הממשל האמריקני.