לאחר כיבושה של צרפת בידי גרמניה ב-1940, גינה ההיסטוריון מארק בלוך את האליטות של ארצו בשל כשלונן להתייצב אל מול האיום. היום מצטט עמנואל מקרון את בלוך כאזהרה מפני טעות פטאלית דומה. נשיא צרפת פרש את חזונו האפוקליפטי בפני אקונומיסט, ימים אחדים לאחר שנשא נאום בן שעתיים על עתידה של אירופה. המסר שלו מדויק כשם שהוא מפחיד, קובע העיתון.
מקרון מזהיר בראיון שאירופה מצויה בפני סכנה מיידית: "ההתמוטטות עלולה להיות מהירה מאוד". הוא גם דיבר על העבודה העצומה הדרושה כדי להבטיח את ביטחון היבשת. אבל חוסר הפופולריות שלו מבית והיחסים הגרועים עם גרמניה מחבלים בתוכניותיו. כמו נביאי פורענות אחרים, גם מקרון ניצב בפני הסכנה ששומעיו יתעלמו ממסריו.
הכוח המניע מאחורי אזהרותיו של מקרון הוא המלחמה באוקראינה, אשר לדבריו שינתה את רוסיה והובילה אותה לאמץ תוקפנות רב-זירתית; אין לה גבולות, הוא קובע. מולדובה, פולין, ליטא, רומניה או כל שכנה אחרת עלולה להיות היעד הבא. אם רוסיה תנצח באוקראינה, בטחונה של אירופה יקרוס. היבשת חייבת להתעורר ומקרון מסרב לחזור בו מן האפשרות של הצבת כוחות באוקראינה ולו רק כדי להרתיע את רוסיה.
לדעת מקרון, לא משנה מי יהיה בבית הלבן בשנה הבאה; אירופה חייבת להתנער מתלותה הצבאית הארוכה בארה"ב ומסירובה להתייחס ברצינות לעוצמה צבאית. "מוטלת עלי האחריות למנוע מצב בו ארה"ב תתייצב אי-פעם בפני התלבטות אסטרטגית בין אירופה לבין האינטרסים שלה מול סין". מקרון קורא להתחיל מיד בדיון מעמיק, אשר יכלול גם מדינות שמחוץ לאיחוד כגון בריטניה ונורבגיה, כדי ליצור מסגרת חדשה להגנה על אירופה אשר תפחית את הנטל שעל ארה"ב. הוא גם מוכן לדון בהרחבת המטרייה הגרעינית של צרפת.
הנושא המרכזי השני של מקרון הוא הפער התעשייתי המדאיג שנפער בין אירופה לבין ארה"ב וסין – חלק מתלות רחבה יותר בתחומי האנרגיה (במיוחד המתחדשת) והטכנולוגיה (במיוחד הבינה המלאכותית). אירופה חייבת להגיב כעת, או שלעולם לא תסגור את הפער – הוא טוען. ארה"ב הפסיקה לנסות לאלץ את סין לציית לחוק הסחר הבינלאומי, ובמקום זאת מעניקה בעצמה סובסידיות לענפים חיוניים. "אי-אפשר להמשיך כאילו שזה לא קורה", הוא מתריע.
הפתרון של מקרון קיצוני יותר מאשר להציע למדינות אירופה להעניק סובסידיות גם הן. הוא רוצה שינוי בסיסי באופן בו היבשת מתפקדת: להשקיע הרבה יותר במו"פ, להפחית רגולציה, לשחרר את שוקי ההון, לחדד את התיאבון לסיכון. הוא מדבר על הקבלה בין סובסידיות לחוזים, כך שכל מדינה תקבל פחות או יותר את מה שהיא משקיעה. אירופה צריכה התמחות והיקף, גם אם יהיו מדינות שייצאו נפסדות.
הבוחרים חשים שהביטחון והתחרותיות של אירופה מעורערים, מה שמוביל את מקרון לנושא השלישי: השבריריות של הפוליטיקה האירופית. הוא מתעב לאומנים פופוליסטים, כמו מארין לה-פן השואפת לרשת אותו בעוד שלוש שנים. בעולם כאוטי, הבטחותיהם החלולות לחזק את ארצותיהם יובילו למחלוקות, שקיעה, חוסר ביטחון ועימות – הוא מזהיר.
הפתרונות מציבים בעיות
רעיונותיו של מקרון הם רבי עוצמה והוא צדק בעבר, מציין אקונומיסט, אך פתרונותיו מציבים בעיות. הם עלולים בפועל לפגוע בבטחונה של אירופה, אם יגרמו להרחקתה של ארה"ב מבלי ליצור חלופה אמינה. כך אירופה תהיה פגיעה יותר לרוסיה, וכך תתגשם שאיפתה הנושנה של סין להתעסק בנפרד עם ארה"ב ועם אירופה.
גם המבנה של האיחוד האירופי עלול לטרפד את תוכניותיו. הן מצריכות ש-27 ממשלות רעבות לכוח יסכימו לוותר לטובת נציבות האיחוד על חלק מהריבונות בענייני מיסוי ומדיניות חוץ – ולא סביר שזה יקרה. אם המדיניות של מקרון תוביל ליותר סובסידיות והגנה אך לא להפחתת רגולציה, ליברליזם ותחרות – התוצאה תהיה בדיוק מה שהוא מנסה למנוע.
הבעיה האחרונה היא שמקרון עלול להיכשל בפוליטיקה, בין היתר משום שאינו אהוד בצרפת. מקרון מטיף לחשוב בגדול על אירופה ולהניח בצד לאומנות קטנונית, אבל צרפת עצמה מונעת במשך שנים קשרי אנרגיה עם ספרד. הוא מזהיר מפני לה-פן, אך עד כה לא טיפח יורש שיוכל להביס אותה. הוא לא יכול להתקדם בלי הקנצלר אולף שולץ, אך יחסיהם נוראים. מקרון מציג את הסכנות שבפני אירופה בצורה הברורה ביותר, בעידן בו מנהיגות היא מצרך נדיר. הטרגדיה של אירופה היא שדבריו עלולים ליפול על אוזניים אטומות.