האם ידעתם שדליקות הענק בהוואי בקיץ אשתקד נגרמו בשל "כלי נשק של מזג אוויר" שהפעיל הצבא האמריקני? אלנה זלנסקה, הגברת הראשונה של אוקראינה; יצאה למסע קניות ב-1.1 מיליון דולר בשדרה החמישית – שמעתם? או שראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, קיבל תמיכה בשיר חדש של הזמר נהנדרה קפור שמת ב-2008? כל הסיפורים הללו הם כמובן בלוף גמור ודוגמאות של דיסאינפורמציה: שקרים שנועדו להטעות, מגדיר אקונומיסט. סיפורים כאלה מופצים ברחבי העולם בקמפיינים ההולכים ונעשים מתוחכמים יותר, תוך שימוש בכלי בינה מלאכותית ורשתות חברתיות המפיצים תמונות, סרטונים ושמע. בשנה בה מחצית מתושבי העולם הולכים לקלפיות, מסעות אלו מגבירים את החששות שמא הטכנולוגיה הופכת את המאבק בדיסאינפורמציה לבלתי אפשרי, ושהיא תחתור בצורה הרסנית מתחת לדמוקרטיה. עד כמה יש מקום לדאגה? כזבים פוליטיים קיימים מאות שנים, אך כידוע האינטרנט החמיר עד מאוד את הבעיה. הפצתם ברשתות החברתיות זולה מאוד; בינה מלאכותית הופכת את הפקתם לזולה מאוד. החשבונות המפיצים אותם מושכים עוקבים על-ידי פרסום פוסטים על כדורגל או המשפחה המלכותית הבריטית, וכך הם רוכשים אמון לפני תחילת הפצת הכזבים. רוב הקמפיינים פועלים באותה צורה: סין נגד קוריאה הדרומית, רוסיה נגד אירופה. המטרה של רבים ממבצעים אלו איננה לגרום לכם לתמוך בצד פוליטי זה או אחר, אלא להרעיל את האווירה הציבורית, לפגוע באמון בתקשורת ובממשלות, לחתור תחת עצם הרעיון של אמירת אמת. וכאמור, כל אלו מעוררים דאגה מפני פגיעה בדמוקרטיה עצמה – אך יש דרכים להקטין ולנהל את הבעיה, סבור אקונומיסט. מעודדת העובדה שטכנולוגיה היא כלי לטובה כשם שהיא כלי לרעה. בינה מלאכותית יכולה לשמש לאיתור ולחיסול דיסאינפורמציה, גם כאשר הקמפיינים להפצתה נעשים יותר ויותר מתוחכמים. כלים אלו יכולים לעלות על נרטיבים דומים, לאתר זיופים של סרטונים ושמע או לחפש סימנים אחרים לזיוף כגון העדר פעימות לב או צבע עור לקוי. גם שיתוף פעולה משופר יכול לעזור. המצב קצת דומה למדע האקלים בשנות ה-1980: המוני מדענים ידעו מה קורה, אבל ראו רק חלקים מהתמונה; רק כאשר החליפו ביניהם מידע, התבררו ממדיהם של שינויי האקלים. מחקרים אקדמיים, מלכ"רים, חברות טכנולוגיה, אמצעי תקשורת וגופים ממשלתיים אינם יכולים להתמודד כל אחד בנפרד עם הדיסאינפורמציה; הם יכולים להעביר ביניהם מידע ולאתר דפוסים, מה שיאפשר לפלטפורמות לאתר ולסלק את הכזבים. הבנה עמוקה יותר מצריכה גישה רחבה יותר למידע. בעולם של הזנות בידי אלגוריתמים, רק חברות הטכנולוגיה יכולות לומר מי קורא מה. החוק האמריקני אינו מחייב אותן לחלוק מידע זה עם חוקרים, בעוד חוק השירותים הדיגיטליים החדש באירופה מחייב זאת. תיאום שכזה קל יותר במקומות אחדים מאשר באחרים. טייוואן נחשבת לסמן הימני בהתמודדות עם מסעות דיסאינפורמציה; עוזרות העובדה שהמדינה קטנה, שהאמון בממשלה גבוה ושהיא נתונה לסכנה ברורה מצד סין. למדינות אחרות יש פחות משאבים ופחות אמון במוסדות; ההקצנה הפוליטית בארה"ב גורמת לכך שמאבק בדיסאינפורמציה מוצג כניסיון של השמאל לסתום את פיו של הימין. יש להתייחס ברצינות לסכנות הדיסאינפורמציה וללמוד אותן בקפידה, מדגיש אקונומיסט. אבל יש להביא בחשבון שעדיין קיימת אי-ודאות. נכון לעכשיו אין ראיות של ממש לכך שהכזבים לבדם יכולים להטות תוצאות בחירות. במשך מאות שנים היו מי שרצו לשקר ובסופו של דבר נמצאה הדרך להתמודד איתם. הדיסאינפורמציה בהחלט לובשת צורה חדשה ומתוחכמת, אך היא עדיין לא הוכיחה את עצמה כאיום חסר תקדים וחסר מענה.