שנתיים לאחר פלישתו לאוקראינה, ולדימיר פוטין מתאר את המלחמה כחלק ממאבק תרבויות רחב בהרבה: בין הליברליזם לבין הערכים המסורתיים שמגלם משטרו. "אנחנו יכולים לראות מה קורה במדינות בהן ערכי המוסר והמשפחה נהרסו במתכוון ואומות שלמות נדחפות לשקיעה והכחדה", אמר לאחרונה. "אנחנו בחרנו בחיים. רוסיה הייתה ותישאר מעוז של ערכים מסורתיים עליהם ניצבת הציביליזציה האנושית". רובין דיקסון, הכתבת הראשית של וושינגטון פוסט במוסקבה, מתארת השבוע בסדרה של כתבות כיצד נראית רוסיה הלוחמת. פוטין "מגייס את החברה ומזריק לה להט פטריוטי, מעצב מחדש את מערכת החינוך, מוקיע מדענים כבוגדים, מקדם אורתודוקסיה דתית חדשה, מסיג לאחור את הנשים ומוביל דור חדש של צעירים לראות את המערב כאויב נצחי במאבק על עצם הישרדותה של רוסיה". העיתונאי הרוסי הגולה מיכאיל זייגאר אמר לפוסט: "הם מנסים ליצור סוג חדש של אידיאולוגיה להמונים. זו אינה מלחמה עם אוקראינה. זו מלחמה עם ארה"ב, עם המערב או עם השטן, עם כל הכוחות של המוסר הרקוב. הוא משתמש במלחמה ובשנאה ככלי לשטיפת מוח של העם הרוסי. זה בדיוק מה שאנחנו יודעים על פשיזם". מה שעוד הולך ונעשה ברור הוא שפוטין אינו בודד במהלך הזה, מדגיש הפוסט. העיצומים המערביים לא הצליחו לכופף את מכונת המלחמה הרוסית, והאידיאולוגיה הכוחנית והלאומנית של פוטין זוכה לאהדה במקומות אחרים. ידידי הקרמלין כוללים מנהיגים אירופיים (בעיקר ויקטור אורבן), רודנים בדרום כדור-הארץ וחברים מרכזיים בימין האמריקני. כולם שותפים לתיעוב כלפי הממסד הליברלי המערבי ורואים בחיוב את דחייתו בידי פוטין. לצד זאת, רוסיה וסין מנהלות מסעות תעמולה בצל המלחמות באוקראינה ועזה, במטרה לחתור תחת המוסדות הדמוקרטיים. הדובר הראשי של הקרמלין, דימיטרי פסקוב, ציין בפני הפוסט את מאמציו של פוטין להגביר את הילודה – גישה אותה מהדהדים אורבן ודומיו המתנגדים להגירה ולזכויות נשים. "הפצת הערכים המסורתיים חשובה מאוד מבחינתנו, ובהקשר הזה אין לנו דבר במשותף עם הליברליזם הקיצוני האירופי הנוטש ערכים אנושיים ודתיים מסורתיים", הוא אומר. "זה לא מה שנכון בעינינו". לדברי פסקוב, הקרמלין "ימשיך לעשות תעמולה בנושא, במובן החיובי של המילה", במיוחד כאשר החברה הרוסית מאוחדת סביב הערכים המסורתיים ופוטין. בחירות בחודשים הקרובים בארה"ב ובאירופה עשויות לתת דחיפה לאוהדיו של פוטין. בשבוע שעבר התכנסו כמה מהם בבודפשט, באירוחו של אורבן שהביע תמיכה בדונלד טראמפ ובפוטין, וקרא "להתגייס, להתחמש לצאת לשדה הקרב ולהתחיל את מלחמת הבחירות". אחרים בציר הבלתי-ליברלי כבר מצויים בעיצומו של הקרב, כמו ראש ממשלת גאורגיה, אירקלי קובאז'ידה, אשר תקף בנאומו בבודפשט את מתנגדיו המפגינים בבירה טביליסי על-רקע הצעת חוק שתפגע בחופש העיתונות ובחברה האזרחית ותוביל להקפאת הצטרפותה של המדינה לאיחוד האירופי. קובאז'ידה השתמש ברטוריקה דומה לזו של פוטין, אשר בשעתו שיבח את יוסף סטלין: "ההבדל היחיד בין המכונים ליברלים לבין הבולשביקים הוא שהאחרונים השתמשו בפטיש ככלי העיקרי שלהם נגד הדת, בעוד הליברלים נלחמים בנצרות באמצעות תעמולה; כאשר יש שליטה מוחלטת בתקשורת, יש לה יותר כוח מאשר לפטיש". בשבוע שעבר אמר המיליארדר ביז'ינה איוונישווילי, ראש ממשלת גאורגיה לשעבר ומי שהקים את המפלגה השלטת בראשותו של קובאז'ידה, שלקבוצות החברה האזרחית בארצו "אין מולדת" ושהן מנותקות מהתרבות המקומית. "הם לא אוהבים את ארצם ובני עמם, משום שהם לא באמת מחשיבים את עצמם לכאלה. להפך: אנשים כאלה מביכים את ארצם ובני עמם". כפי שהפוסט מציין, כבר היינו שם: מאז שפוטין השתמש בחוק כדי לרמוס גופים אזרחיים עצמאיים, לפחות 60 מדינות העבירו חוקים או הצעות חוק שמטרתם להגביל מלכ"רים, ו-96 אחרות ביצעו מהלכים המגבילים אותם, מטילים דרישות רישום ניכרות, הגבירו את הפיקוח עליהם, הטרידו אותם וחיסלו אותם.