המאמץ למלא את המחסנים מתנהל בשתי רמות של קצב, ממשיך הטיימס. גרמניה, פולין ומדינות נוספות רוכשות מטוסי קרב, טילים ותחמושת מארה"ב ובעלות הברית באסיה; צרפת לוחצת בכיוון של "תוצרת אירופה" כדי להגביר את ההסתמכות העצמית. הבדלי הגישות ניכרים למשל ב-European Sky Shield - יוזמה גרמנית לבניית מערכת הגנה אווירית שתקיף לפחות 20 מחברות נאט"ו, על בסיס ציוד ישראלי ואמריקני. צרפת רואה בה הדרה של התעשיה האירופית; גרמניה מציגה אותה כהפגנה יוצאת דופן של אחדות אירופית. צרפת, ספרד, איטליה ושבדיה טוענות שהכסף האירופי צריך ללכת לייצור אירופי, להגמשת שרשרות האספקה וליצירת חומרי גלם ואמצעי ייצור.
הנציבות האירופית שיגרה מסר דומה בחודש מארס, כאשר פרסמה את "אסטרטגיית תעשיית הביטחון האירופית", שמטרתה להרחיב את הבסיס לייצור ביבשת. התוכנית, הראשונה מסוגה באירופה, תקשר סובסידיות במאות מיליארדי אירו לדרישות מיצרני הנשק במדינות שונות לעבוד יחדיו. בשנה האחרונה, 78% מהציוד הביטחוני שרכשו מדינות אירופה הגיע מחוץ לגוש – בעיקר מיצרנים אמריקנים שאין להם אינטרס בהגברת התחרות מעבר לאוקינוס האטלנטי. כעת קורא האיחוד לחברות להגיע ל-50% רכישות ביבשת ב-2030 ול-60% ב-2035.
ישנה כמובן השאלה כיצד לשלם בעד כל זה. אמנת האיחוד האירופי אוסרת על החברות להשתמש בכספו כדי לקנות נשק; ההוצאה חייבת להיעשות במסגרת תקציבי המדינות. צרפת ומדינות אחרות סוחבות נטל חובות אדיר מאז הקורונה; רוב הממשלות, כולל גרמניה, מתנגדות להצעתן של צרפת ואסטוניה להנפיק אג"ח אירופיות למימון הביטחון. הולנד, פינלנד ודנמרק חוששות מכך שכוחה של הנציבות יגבר אם תוכל להשפיע באמצעות הסובסידיות על חוזי הביטחון. ישנו גם החשש שמא בריטניה, המוציאה לביטחון יותר מכל חברת נאט"ו אחרת באירופה, תורחק מבניית הכוח האירופי אם תינתן עדיפות למי שחברות באיחוד.
עם שורה של תעשיות ביטחוניות שכמעט ואינן משתפות פעולה, אירופה מפעילה פי חמישה מערכות מאשר ארה"ב בתחומים כגון טנקים, מטוסי קרב, צוללות ותחמושת. התעשיה הביטחונית האירופית אינה יכולה להתחרות בתנאים כאלה עם הענקים האמריקניים כמו בואינג, לוקהיד-מרטין וג'נרל דיינמיקס; לא יהיה מנוס ממיזוגים, אומרים מומחים. רק פעילות בקנה מידה גדול יוצרת יתרונות לגודל ומייצרת מספיק נשק לייצוא כדי להרוויח. אבל המשמעות עלולה להיות גם אובדן משרות – מה שיוצר חוסר נוחות בבירות אירופה.