קרוב לוודאי שנדע בוודאות ובקרוב מה גרם להתרסקות המסוק בה נהרג איברהים ראיסי. למרות שנראה שהסיבה הייתה תנאי מזג האוויר, פורסמו רק פרטים מעטים – מה שבאופן טבעי תדלק מגוון של השערות. לשלטונות אירן יש עבר של שיבוש חקירת תאונות אוויריות, מה שאינו מגביר את האמון בכך שיחשפו בשקיפות את ממצאיהם – מה שיוביל לשאלות נוספות. וושינגטון פוסט מתחיל עם השאלה הבסיסית ביותר: כיצד ייתכן שכלי תחבורה המוביל כמה מבכירי הממשלה, פשוט נעלם בתוך גבולות המדינה לזמן כה רב? התשובה הסבירה ביותר היא שהשלטונות האירניים ידעו מיד שמשהו השתבש אך גררו את רגליהם בעוד הם שוקלים מה לומר לעם ולעולם. בשעות הארוכות האלה פרחו תיאוריות קונספירציה שפגעו באמינותו של הממשל. היו מי שהצביעו לכיוונה של ישראל, אשר הכחישה מעורבות – אך עשתה זאת גם כאשר חיסלה בעבר אישים אירניים, מציין הפוסט. בלי קשר לשאלה האם יש בכך ממש, אירנים מן השורה לא יבטלו את האפשרות שהיה זה מסר למנהיג העליון, עלי חמנאי: ישראל יכולה לעשות בתוך אירן ככל העולה על רוחה. גם אין זאת האמת, אין זה טוב למשטר סמכותני שאזרחיו חושבים כך. תיאוריה מטרידה אחרת שהמשטר יתקשה להתנער ממנה היא שמדובר בעבודה פנימית. למרות שאירן נשלטת בצורה הדוקה בידי מערכת שלרוב נכנעת לגחמותיו של חמנאי, אין זה אומר שלא קיימת תחרות פוליטית. למעשה, היא חיה ובועטת. חמנאי בחר את ראיסי לתפקיד הנשיא. למרות שפרשנים רציניים סבורים שלא היו לו שאיפות לתפקיד הבכיר ביותר, מקובל לחשוב שהוא היה במרוץ לרשת את חמנאי. כעת המועמד הסביר ביותר הוא מוג'טבה חמנאי, בנו של המנהיג הנוכחי. הייתה תקופה בה לנאמנות הייתה חשיבות בשיטה התיאוקרטית האירנית, אבל יש למדינה גם היסטוריה ארוכה של אלימות ומקרי מוות בלתי מוסברים ב-45 השנים שמאז המהפכה. בעיניהם של כמה אירנים, מוג'טבה וחבר מרעיו הם חשודים מיידיים. בעיניהם של משקיפים זרים, זוהי הוכחה נוספת למאבק הקטלני הצפוי לאחר מותו של חמנאי. עם זאת, ההסבר הסביר ביותר הוא הכי פחות דרמטי והכי פחות מזיק: התאונה התרחשה משום שאירן נמצאת במצב מתקדם של ריקבון. אירן היא אחד המקומות המסוכנים ביותר בעולם לנהיגה ותעופה. המספר הממוצע של הרוגים בתאונות דרכים הוא 17,000 בשנה. מספר התאונות האוויריות הקטלניות גבוה במיוחד. מוות באוויר עלול להיגרם בגלל מטוסים עתיקים שתחזוקתם נפגעת בשל העיצומים על אירן. אבל כולם טסים, כולל פוליטיקאים ובכירים – ומותם בתאונות שכיח מכפי שניתן היה לחשוב. ועדיין, מן הסתם האירנים תוהים: אם התנאים היו כה קשים, מדוע הורשו הנשיא והבכירים לטוס? האם אין לאירן אמצעים מתקדמים יותר לעקוב אחרי מזג האוויר? ואם לא, מה עוד המשטר מזניח? במדינה בה אסונות גדולים וקטנים מיוחסים לרצונו של אללה, ניתן לשאול איזו מידה של התערבות אלוהית תידרש כדי להסביר את הבלגן הזה. אירנים רבים לא יתגעגעו לראיסי, שעמד מאחורי הוצאות להורג איומות של אלפי מתנגדי משטר בשנות ה-1980. בה בעת, הם יודעים שמותו לא ישנה דבר. המשטר האירני אולי מתנודד ונוקשה, אבל מחופר היטב. יידרש יותר מאשר מותו של הנשיא – שכוחו מוגבל, במקרה הטוב ביותר – כדי להפיל אותו.