המלחמה בעזה היא אסון דיפלומטי לישראל, ביצה צבאית וטרגדיה אנושית. כרים חאן סבור, שבבקשתו לצווי מעצר נגד ראשי ישראל וחמאס הוא יוצר בהירות מוסרית, מדגיש את עליונותו של המשפט הבינלאומי ומבטיח צדק. צפויה לו אכזבה משולשת – טוען אקונומיסט.
חומרת העבירות שהוא מייחס והעובדה שיש מדינות הכופרות בסמכותו של בית הדין הפלילי הבינלאומי, מחייבות את חאן לדרג בקפדנות את האשמותיו ולהבטיח הליך נאות. במקום זאת, הוא מטיח בבנימין נתניהו ו
יואב גלנט את הטענות החמורות ביותר ועושה זאת בהליך מקוצר.
לדעת אקונומיסט, קרוב לוודאי שישראל הפרה את אמנת ז'נבה מ-1949, המחייבת לספק מזון ותרופות לאזרחים שתחת כיבושה "בצורה המלאה שמאפשרים האמצעים". לאחר 7 באוקטובר, כמה שרים איימו בנקמה וענישה קולקטיבית. אבל יש מרחק רב בין זה לבין הטענה לפיה קיימת כוונה פלילית שיטתית להרעיב תושבים. בשל כך, ההאשמות של חאן רציניות יותר ומאותגרות יותר.
חאן מתח את ההליך בבקשתו לעצור את נתניהו וגלנט. הוא צודק בטענתו שלבית הדין יש סמכות, שכן למרות שישראל אינה צד לאמנה שהקימה אותה – השטחים הפלשתינים כן שותפים. אולם, בית הדין יכול לתבוע רק כאשר מדינות "אינן רוצות או אינן יכולות לעשות זאת בצורה אמיתית". ישראל היא דמוקרטיה עם מערכת משפט עצמאית. בית המשפט העליון שלה שומע עתירות לגבי עזה. אם ה
ממשלה תיפול כצפוי, מחליפיה ימנו ועדת חקירה ממלכתית לאירועי המלחמה. חאן לא יכול פשוט לעקוף אותם, מדגיש אקונומיסט. ישראל צריכה לקבל זמן להוכיח שמערכותיה עובדות.
פורמלית, האישומים נגד מנהיגי ישראל וחמאס נפרדים, אבל חאן בחר לארוז אותם יחדיו. את הצווים נגד אנשי חמאס יכול היה לבקש מיד לאחר 7 באוקטובר, אבל הוא חיכה כמעט שמונה חודשים. המשמעות היא שמנהיגי המדינה הדמוקרטית המותקפת נמצאים בחברתם של טרוריסטים. חאן כנראה סבור, שכדי שהמשפט הבינלאומי ייראה כיותר מאשר כלי של המערב, עליו לתבוע את שני הצדדים. אבל אפילו אם יוצאו צווים, איש לא יועמד לדין.
במובן מסוים, בית הדין הפלילי עובד על בסיס הסכמות, מה שאומר שעליו לנתב את דרכו בפוליטיקה הבינלאומית. התמיכה בו שברירית ממילא. ארה"ב, סין והודו אינן חברות בו; רוסיה פרשה ב-2016 ורוצה לפגוע בו בעקבות האישומים נגד
ולדימיר פוטין. ארה"ב אומרת שאין לה אמון בצווים הפגומים הנוכחיים והיא שוקלת עיצומים על בית הדין.
יש סיבה לתקווה, מוסיף אקונומיסט. יחיא סינוואר ו
איסמעיל הנייה לא יהיה חלק מממשלה פלשתינית עתידית, שכנראה תצטרף לבית הדין. למרות שישראל המפולגת התאחדה סביב נתניהו בנושא זה, ייתכן שהאירוע יחליש אותו, משום שהוא מראה שהאסטרטגיה ההרסנית שלו חושפת את ארצו ללא צורך לבידוד וסיכון משפטי. החלפתה של ממשלת ישראל חיונית לסיום המלחמה וליצירת נתיב לשלום. פוליטיקה ודיפלומטיה, לא בתי המשפט, הם המפתח לסיום הסכסוך ולחידוש השיחות על שתי מדינות, מסיים אקונומיסט.