"היזהרו מהטורקי המטורף" הוא פתגם שגור בפי שכניה של טורקיה ולפעמים אפילו בפי הטורקים עצמם כדי להטיל עליהם אימה, אך הפעם צריך כנראה פשוט להתייחס לכך באופן מילולי, לאמור שנשיא טורקיה איבד את הקשר למציאות ולראייה "חרם" הסחר שהטיל על ישראל, מהלך שהוא בראש ובראשונה חרם על טורקיה עצמה. לחרמות כלכליות, בעיקר בזמן מלחמה, יש יותר מדוגמה אחת. כך, למשל, פעלו בריטניה וארה"ב מול גרמניה בשתי מלחמות עולם, כולל הרעבת אוכלוסייתה, כדי לשבור את חוסנה. ישראל במלחמתה בחמאס לא נקטה אמצעים מכוונים דומים לאלה שננקטו ידי בעלות הברית בשתי מלחמות העולם, אך היא מואשמת בזדון ב"הרעבת" האוכלוסייה העזתית. אדרבה, היא מאפשרת כניסת סיוע הומניטרי רב-ממדים אף שהדבר מקשה על השגת מטרות המלחמה ומבלי שזה יביא לשיפור מצב החטופים והחטופות, אולי ההפך מזה. טורקיה בראשות נשיאה רג'פ טאיפ ארדואן בהחלטתה לנתק את קשרי המסחר עם ישראל פגעה בעיקר בכלכלה של עצמה. מבט חטוף במאזן המסחרי בין טורקיה לישראל אומר את הכל: ישראל היא יעד יצוא חשוב עבור טורקיה, העשירי בגודלו, שב-2023 הגיע לסביבות שבעה מיליארד דולר, ואילו היצוא הישראלי לטורקיה הסתכם באותה עת ב-2.4 מיליארד דולר, פחות מ-3 אחוזים מכלל היצוא שלה. בעוד שלישראל לא יהיה קושי, אחרי היערכות מסוימת, למצוא תחליפים למוצרים שרכשה מספקים ויצרנים טורקים, הנזק ליצוא הטורקי משמעותי יותר גם מבלי לצרף את ההפסדים שטורקיה תנחל בתחום התיירות והתעופה (שלא לדבר על גורל הטלנובלות הטורקיות המשודרות בישראל). עצם הכרזת החרם על-ידי טורקיה היא הפרה של כללי ה-OECD, הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח ושל התחייבויות בינלאומיות שונות, ואף שבאקלים המדיני הנוכחי אין לצפות כנראה שארה"ב או מדינות אחרות יטילו עליה סנקציות, ברור שהצעד שלה יקטין עוד יותר את סיכוייה המצומצמים בלאו הכי להתקבל לשורות האיחוד האירופי, כשמתן החסות לחמאס גם לא יסייע לה ביחסים עם ארה"ב. כשמפסידים שוק לא תמיד אפשר להחזירו בקלות והיצרנים והיצואנים הטורקים מודעים לכך ורבים מהם מתרעמים על הצעד שממשלתם נקטה ומנסים בשיטות שונות לעקוף אותו ולמצוא דרכים להשאיר את ערוצי הסחר פתוחים, לפחות חלקית, כולל בעזרת הפעלת לחץ על הנשיא עצמו. ברם, לאור עמדותיו הפוליטיות הקיצוניות של ארדואן נגד ישראל ספק אם יצליחו בכך ומסתבר, אגב, שיש בטורקיה קיצוניים וקיצוניים יותר, ובמקרה הנוכחי אנטי-ישראלים יותר, וקמה שם בשנים האחרונות מפלגה איסלאמיסטית בשם "רווחה חדשה" שעוקפת אפילו את מפלגתו של ארדואן בכל עניין הנוגע לישראל, לאמריקה, לנאט"ו ולמערב בכלל, ושבבחירות האחרונות גזלה ממנו קולות קריטיים, כך שהחרם על ישראל היה, מבחינת ארדואן גם מהלך פוליטי פנימי. החרם על ישראל הוא פרק נוסף בסאגת ההחלטות הנבערות מדעת של ארדואן בענייני כלכלה ושאפשר להגדירן כ"וודו כלכלה". זכורה עמדתו נגד העלאת הריבית שגרמה לאינפלציה של 70 אחוזים ולצניחת ערך המטבע הטורקי מ-3.71 ל-31.9 לדולר ארה"ב, מציאות שאילצה את הבנק המרכזי להעלות את הריבית בבת אחת ב-50 אחוזים. הנטייה המגלומנית של ארדואן להתעלם מהמציאות מתבטאת גם בתחומים אחרים ולא רק בכלכלה, כמו לדוגמה יומרתו להנהגת העולם הסוני או שאיפתו להחזיר את טורקיה לימיה הגדולים של האימפריה העות'מנית. בסיכומו של עניין: מסתבר יש יותר מסימן אחד לרלוונטיות של הפתגם הנ"ל.