מהו נפוטיזם? אגדה אורבנית ירושלמית מבארת זאת בנימה הומוריסטית: ליד חדרם של ראשי העיר ירושלים - ש"ז שרגאי, יצחק קריב, גרשון אגרון, מרדכי איש-שלום, טדי קולק ואהוד אולמרט, שכנה תמיד לשכת סגן ראש העיר, שהשלט סגן ראש העיר מ. פרוש, שנקבע בפתחה בשנת 1950 לא הוסר מדלתה בחמישים השנים 2000-1950. העולם כולו התהפך בחצי מאה, חוץ מהשלט הנצחי - סגן ראש העיר מ. פרוש. לא שאותו פרוש האריך ימים כה רבים על ממלכתו. תחת השם מ. פרוש הסתתרה שושלת תלת דורית: ראשון כיהן אבי המשפחה ר' משה פרוש (1950-1969), ואחריו מנחם פרוש (1969-1974) ואחריו הנכד מאיר פרוש. האנשים התחלפו אבל השם נשאר 50 שנה, ללא שום שינוי - מ. פרוש.
סוגיית הנפוטיזם שבה ועלתה בימים אלה, בנימה פחות מחוייכת, והגיעה עד לבג"ץ, לאחר שהתברר שהרבה בנים, חתנים, אחיינים, בני דודים ושאר קרובים של דיינים מכהנים, רבנים בכירים ועסקנים פוליטיים, הגיעו לדיל פנימי שמבטיח שדווקא הקרובים לצלחת יזכו בכהונות הנחשקות, המבטיחות ברווחה ולנצח את שלושת ה-כ"פים (כסף - כ-50 אלף בחודש; כבוד וכוח).
אבל יש גם נפוטיזם אחר. תופעה זו צפויה בלשכות הרבנים הראשיים, בעוד חודש בדיוק. בלשכת הרב האשכנזי כיהן הרב ישראל מאיר לאו, יאריך ה' ימיו ושנותיו, ואחריו בנו הרב דוד לאו, ועכשיו פועלת מערכת משומנת להבטיח בחירת בנו האחר הרב משה חיים לאו, חבר לשכת הרבנות נתניה. גם בלשכת הראשל"צ אמור הנפוטיזם לחגוג: תחילה כיהן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ואחריו עבר המטה לבנו הרב דוד יוסף, ועכשיו טוען לכתר בן אחר של הרב עובדיה, הרב דוד יוסף. שתי שושלות של שלוש דורות, אם ייבחרו הרבנים לאו ועובדיה. גם אם ייבחרו הרב שמואל אליהו והרב יעקב שפירא (שנשר מהמרוץ רק עקב מחסום הגיל), יהיה זה סוג של נפוטיזם.
המרוץ שיגיע לשיאו בהתכנסות בעוד חודש של 150 חברי הגוף הבוחר, יהיה מבחן כוח לא רק לרבנים עצמם אלא גם לציונות הדתית במובנה הרחב, וגם ליו"ר המפלגה הנושאת שם זה, השר בצלאל סמוטריץ'. מועמדו היחיד אמור היה להיות הרב מאיר כהנא, דיין ותלמיד חכם, שנבחר למשימה כמועמד יחיד בידי ועדה של 37 מרבני הציונות הדתית, בראשות הרב יעקב אריאל.
אלא שבשל התרסקות כוללת של מחנה הציונות הדתית לרסיסים אידיאולוגיים 'על הרצף', כבר לפני עידן, הפכה הרבנות הראשית בעשורים האחרונים לנחלה חרדית, שפחות מעניינת את הציבור הדתי לאומי. השתלטות זו הכתיבה את בחירת הצמד הרב י.מ. לאו והרב א. בקשי דורון לפני 31 שנה. לאחר עשור הכתיבו החרדים את הצמד הרב יונה מצגר והרב משה עמאר, ובעשור האחרון שלחו החרדים ללשכות הרבנים הראשיים את הצמד הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף. כולם מועמדי החרדים. כדי למנוע פאשלה רביעית, החליטה הציונות הדתית, בגדול, להתמקד סביב מועמד אחד בלבד. ואף דאגה לכך בהסכם חלוקת השלל עם ש"ס - הרב האשכנזי לציונות הדתית והרב הספרדי והראשל"צ לש"ס.
כללים שנקבעו מראש וכך, מכוח הסכם זה, התכנסה ועדת הרב יעקב אריאל, לבחירה של דמות אחת, שתמנע את פיצול הקולות ותבטיח מיקוד כל הכוח במועמד אחד. בסבב הראשון נבחרו הרב מיכה הלוי עם 14 קולות, מול 12 קולות לרב כהנא ו-11 קלות לרב הדיין אליעזר איגרא. אלא שכללי המשחק שנקבעו מראש חייבו סבב הצבעה שני, במקרה של הפרש של פחות משלושה בין שני הראשונים,ובסיבוב השני התהפך הגלגל: הרב הלוי צבר 16 תומכים והרב כהנא 19 קולות, והוכרז כמועמד הציונוה"ד לכהונת הרב הראשי לשנת תשפ"ד.
בשלב זה חל סוויץ' בעלילה. נגד הרב כהנא החלו להישמע טענות בדבר היותו Overqualified (בעל כישורי יתר, רחמנא ליצלן). גם תלמיד חכם וגם סא"ל בצה"ל - זה כבר יותר מדי בעיני החרדים. תפיסת ספרא וסייפא לא עובדת אצלם. ביטאונם 'יתד נאמן' נתן לכך ביטוי מילולי: "אם ההחלטה של הציונות הדתית תישאר בתוקף [כלומר מינויו של הרב מאיר כהנא לתפקיד הרב הראשי האשכנזי], תמצה 'דגל התורה', מתוך דאגה לכלל הציבור, את זכותה שבענייני הרבנות לא יבוצעו ההסכמים מבלי מעורבותה והסכמתה". ולמי שזה לא הספיק הוסיף ה'יתד': "היהדות הנאמנה [הערת המביא לדפוס: מי זו? רק קוראי ה'יתד'? רק מצביעי 'דגל'?] תיאלץ לפעול בכל דרך לטובת מועמד המחויב לפסיקה ברוח מסורת אבותינו". כאילו הרב כהנא אינו מחויב. נו, באמת.
קשה לדעת מה עומד מאחורי החלטתם של רבנים חשובים מן הציונות הדתית - הרב מיכה הלוי רבה של פ"ת, והרב הדיין אליעזר איגרא - להצטרף למרוץ. אך נימוק בעל משקל הוא, שאם לא יתמודד מועמד שהחרדים יוכלו לחיות איתו, יצביעו הללו בהנהגת 'דגל' למועמד 'מן החוץ' כמו הרב משה חיים לאו - ושוב נקבל רב ראשי חרדי לעשור נוסף. ייתכן שהאיום של 'דגל', הוא שהטיל מועמדים נוספים למערכה במחנה החרדי, כמו למשל הרב משה חיים לאו, רב שכונה בנתניה וחבר לשכת הרבנות בעיר היהלומים, והרב קלמן בר (שצמח במוסדות הציונות הדתית אך נתמך בידי החרדים וגם בידי... חוגי מרכז הרב) - שניהם תלמידי חכמים שאיש אינו מערער על כישוריהם ויכולותיהם.
הצטרפותם של מתמודדים נוספים במחנה הציונות הדתית, פירקה את החבילה. ועדת אריאל החזירה את המנדט שלה לשר בצלאל סמוטריץ' שמינה אותה לבחירת מועמד אחד ויחיד. יו"ר הוועדה הרב אריאל נימק זאת במכתבו לסמוטריץ', בטענה שלמרות החלטת הוועדה על מועמד מוסכם אחד, הצטרפו מספר רבנים נוספים מהציונות הדתית למרוץ - "ולא הושגה התוצאה המיוחלת של הסכמה ציבורית רחבה וגיבוי מלא למועמד אחד מוסכם". הרב אריאל כתב עוד לסמוטריץ': "אנחנו נאלצים להשיב את האחריות אליך ומברכים אתכם שיתקנכם הקב"ה בעצה טובה לפעול בדרך הישר והטוב בעיני אלוקים ואדם כפי הבנתכם ויכולתכם. ויהי נועם ה' עליכם".
הרב אריאל מדגיש שאכן "היה טעם בהצגת מועמד מוסכם מטעם הציבור הדתי לאומי, מתוך הנחה שכדי להצליח בבחירת מועמד של ציבור זה, יש הכרח להציב מועמד מוסכם". אלא שלאחר שכבר נבחר המועמד המוסכם, הלוא הוא הרב סא"ל (מיל') הדיין מאיר כהנא, אב בית דין באשקלון, "קמו כמה מועמדים מתוך רבני הציבור הציוני דתי והקרובים אליו, שהחלו במסע רציני להתמודדות בפועל למשרת הרב הראשי". מאוחר יותר הבהיר הרב אריאל, כי חרף המהלך המחאתי בו נקט, אין הוועדה מסירה המלצתה ותמיכתה מן הרב מאיר כהנא שנבחר על ידה כמועמד יחיד של הציונות הדתית.
הניצחון בהישג יד וכמו לא די באירוע טראומתי זה, נפל דבר גם בחזית ההתמודדות על כהונת הראשל"צ הבא. רבה של צפת הרב שמואל אליהו, מהבולטים ברבנים החרד"ליים, החליט לרוץ עצמאית לכהונת הרב הראשי הספרדי והראשל"צ, כשגם הוא גורר אחריו שובל של נפוטיזם, בהיותו בנו של הראשל"צ מרדכי אליהו. עצם הצטרפותו ברגע האחרון, עלולה כמובן להקריס את הסכמות סמוטריץ'-דרעי - ולשפר סיכוייהם של שני מועמדים חרדים חדשים, אשכנזי ומזרחי, להתיישב בשלהי סיוון על כס הרבנים הראשיים (אם הבחירות שכבר נדחו פעמיים לא יידחו שוב ביוזמת יו"ר ש"ס אריה דרעי, שטרם הכריע במחלוקת 'שניים אוחזין' במועמדות לרב ראשי ספרדי: מזה הרב דוד יוסף בנו של הרב עובדיה זצ"ל ואחי הרב הראשל"צ שאמור לסיים כהונתו בשלהי סיוון, ומזה הרב יהודה דרעי רבה של באר שבע ואחיו של אריה דרעי).
כרגע קשה לנבא את סיכויי המועמדים השונים. בש"ס מחכים למוצא פיו של אריה דרעי המתלבט במבוי הסתום שאליו נקלע, ובציונות הדתית חורשים כל המועמדים את השטח ועושים לילות כימים במרוץ אחר תומכים נוספים מקרב 80 החרדים חברי הגוף הבוחר, לא כולל חב"ד, ושאר 70 החילונים והדתיים לאומיים ורבני חב"ד. במחנה הרב כהנא למשל סבורים כי יש לו תמיכה של רוב חברי הגוף הבוחר: 41 דת"ל שבגוף הבוחר, ועוד 29 נציגי המגזר הכללי, ו-11 אנשי חב"ד (שכבר הזדרזו להכתירו אותו בתואר הרב הראשי) ואנשי ש"ס מכוח ההסכם עם סמוטריץ'. "הניצחון בהישג יד", הם אומרים.
במחנה הרב הלוי סבורים כי הברירה האחת והיחידה היא - או הרב הלוי או הרב השלישי לבית לאו, חרדי כמובן (אבל מבית טוב...). "אל נחזור על מישגי העבר", טוענים בסביבתו ומציינים כי רבם מעולם לא הסתיר את כיפתו הסרוגה ואת שירותו הצבאי הסדיר (במסגרת 'הסדר-מרכז'). ואילו במחנה הרב איגרא מציינים כי הוא דמות מתונה ומקובלת, הוותיקה והבכירה במערכת בתיה"ד, שלחם בצה"ל לצד גיבור ישראל יוני נתניהו, "והיחיד שיכול להביא רוח רעננה טובה ללשכת הרה"ר".
התקשורת כמובן אינה מתיימרת לבחור רבנים ראשיים, וטוב שכך. אבל היא כן רשאית להתריע בשער ולתהות אם אין חילול השם בעצם העובדה שבראש המוסד הדתי העליון במדינה עשויים לעמוד שוב, זה העשור הרביעי, רבנים שנשלחו לתפקיד בידי ציבור גדול שהוא עצמו בז לו, ושאינו מעז לאכול מהכשריו, לסמוך על היתריו ואינו מוכן אפילו להדפיס בפשקוויליו את התואר הרב הראשי, ומסתפק בתואר מרומז בלבד, נמוך ובלתי מחייב - סתם הרה"ר.