היועמ"שית גלי בהרב-מיארה מנסה לקבוע דבר מוזר. היא מאפשרת לממשלה לקחת עורך-דין פרטי, כדי שייצג את עמדת הממשלה (בנושא הגיוס), אך בו-בעת אינה מאשרת לייצוג פרטִי זה לייצג גם משרדי ממשלה ספציפיים (כמו למשל, משרד הביטחון), ועומדת על כך שהיא תייצג בבג"ץ את משרדי הממשלה. את זה היא מתכוונת לעשות בעמדה המנוגדת לעמדת הייצוג הפרטי שיבוא מטעם הממשלה. לפי שיטתה, עמדת הממשלה תבוטא, למרבה האבסורד, בשתי דעות מנוגדות: אחת של הממשלה והשנייה של היועמ"שית. טענתה כי החלטת הממשלה (להכפיף את משרדי הממשלה לעמדת הממשלה בעניין הגיוס) נִתְנה ב"חוסר סמכות" - תמוהה ביותר. מה יותר טבעי כי מדיניות ממשלה תבוא לידי ביטוי ותיוצג בכל משרדי הממשלה? ובכלל, סמכותה של הממשלה היא לקבל החלטות, גם אם הן בניגוד לדעתה של היועמ"שית. סמכות זו נשענת על הכנסת הנבחרת, שהיא כידוע - הרשות המחוקקת. היועצת גם שִגְרה לאחרונה מכתב למזכיר הממשלה המאשים את הממשלה בהמשכת 'הרפורמה המשפטית' - כאילו שמדובר במעשה בלתי חוקי או בדבר שיש לגביו הסכמה שהוא מעשה פסול. טענתה כי הממשלה ממשיכה ברפורמה המשפטית אין בה ממש, משום שהחלטה על יישום של רפורמה משפטית היא דבר הנמצא בסמכותה החוקית של הממשלה.