בהפגנה למען החטופות והחטופים נגש אלי קצין משטרה וחייך "ככה זה בדמוקרטיה, לכולם יש זכות ביטוי גם לאלה שבעד וגם לאלה שנגד". חייכתי אליו והוא המשיך "בדמוקרטיה העם הוא לא הריבון", הבטתי בו במבט תמה והוא הסביר "אני מתכוון שמהרגע שהעם החליט, נבחרי הציבור הם הריבון". שאלתי אותו האם הוא זוכר מה קרה במלחמת העולם השנייה והוא עשה תנועת יד, "אל תמשיך אני יודע מה אתה רוצה להגיד, הכוונה שלי, שהעם יכול להגיד את דברו, אבל רק במצב קיומי". הנהנתי בראשי והוספתי "אנחנו לא בסכנה קיומית?". השיחה נקטעה כי הוא רץ לפתור בעיה ואני המשכתי בדרכי שקוע במחשבות.
אנחנו במצב שקשה להגדירו. בית הדין בהאג החליט להטיל צווים על בנימין נתניהו, יואב גלנט ועל יחיא סינוואר. מספר לא מבוטל של מדינות החליטו להכיר במדינה הפלשתינית, באוניברסיטאות רבות בעולם מפגינים נגד ישראל והיהודים וצה"ל ממשיך בלחימה בכל חזית אפשרית. החמאס נפגע קשה אבל מחזיק מעמד, החטופות והחטופים עדיין שם ואין לאף אחד מושג היכן הם. מדי פעם הצבא מודיע שאיתר חללים מבין החטופים. מדווחים לנו שאפשר לעשות עסקה אבל ראש הממשלה מלגלג על ההצעות שעולות מהצוות הישראלי ובכלל, כעת יש יוזמה חדשה וקשה לדעת מה יעלה בגורלה.
הקואליציה 64 ימין על מלא מחרפת נפשה להגן על עצמה ועל נתניהו. המחנה הממלכתי, הציב תאריך יעד לפרישה בשמונה ביוני. כבר כעת הניחו אנשי המחנה הממלכתי הצעה להתפזרות הכנסת. אנחנו נמצאים במצב מורכב שמעיד שאין בישראל נכון להיום מקבלי החלטות אמיתיים ובוודאי שלא מקבלי החלטות אמפתיים. אנחנו במצב של ממשל אד הוק. קואליציה שפועלת בשיטת חטוף ככל יכולתך כי זה אפשרי. היום אין להם בעיה להעביר כל חוק אפשרי, כי הרוב בידיהם והאופוזיציה מקרטעת, בגלל אוזלת ידי חבריה וגם כי חלק ממנה פועל ביחד עם הקואליציה (המחנה הממלכתי).
בני גנץ וגדי איזנקוט נחלצו לסייע ונכנסו כדבריהם מתחת לאלונקה כדי לשאת את מדינת ישראל לטיפול רפואי. הם לא הבינו שכניסה מתחת לאלונקה מפריעה להם להבין לאן היא נישאת, האלונקה, האם היא באמת נישאת אל המטפלים הרפואיים או שהיא חוצה כל גדר אפשרית רק לא זאת של בית החולים.
בואו נעזוב את המטפורות ונבין שישראל נמצאת במשבר פוליטי עמוק שכעת לא ניתן להחלץ ממנו כי לכל 120 חברי הכנסת נוח במצבם הנוכחי. חברי האופוזיציה לא חושבים שמיעוט יכול לחולל מהפכות מול הגדר הבצורה של הקואליציה, עם או בלי המחנה הממלכתי. באופן עקרוני הם צודקים כי המשבר הנוכחי מוכיח שבדמוקרטיה יש חור גדול וכנראה הכלל הבסיסי שכול אחד עם תעודת לידה יכול להיבחר לכנסת לא עובד בפועל. עובדה שיש בכנסת יו"ר מפלגה שהיה כבר בכלא ויש ראש ממשלה שהדיון הפלילי בענייניו נמצא זה מכבר בבית המשפט.
החוקים השונים מאפשרים למצב הזה להתקיים ואפילו בית המשפט אישר זאת בצורה כזו או אחרת. המשברים הפוליטיים והבחירות התכופות התאפשרו בגלל חקיקה מוכוונת אינטרסים של מפלגות שרואות בשלטון אופציית כפיה והשלטת סדר שאינה משרתת את כלל האזרחים. נוסיף לכך את העובדה שמרבית הח"כים אינם מתאימים לשירות ציבורי, מי יותר ומי פחות. די לקרוא ברשתות החברתיות את רמת השיח שלהם ובעיקר את הנושאים שמעסיקים אותם, בעיקר תגובות והתקפות. אין שם שיח של טוב משותף, של רעיונות מועילים וטובים.
איך מתמודדים עם הסוגיה? הרעיון שאני מבקש לקדם הוא שינוי שיטת בחירת המועמדים למפלגות. בישראל יש מפלגות שבהן יש פריימריז כמו הליכוד והעבודה, יש בחירות גם במרץ ובחד"ש וברוב המפלגות המנהיגים בוחרים את הרשימה. חברי המפלגות חייבים להבין שעליהם למצוא מועמדים ראויים, נתחיל בהשכלה רחבה ותואר אקדמי שמוכיח את היכולת האינטלקטואלית. מועמד או מועמדת חייבים לעמוד בסטנדרטים גבוהים של ידע ויכולת להקשיב, ללמוד ולהיות ביקורתיים. הביקורתיות היא כלי ליצירת מנהיגים יצירתיים ששומרים על שכל ישר.
לצד כל אלה נבחרי ציבור חייבים להיות מוסריים, לפעול על-פי כלל האצבע הבסיסי - אל תעשה לאחר את השנוא עליך. מנקודת המוצא הזאת נמשיך אל דרך ההתנהגות, והתפקוד. חשוב שנבחר ציבור ידע להקשיב בסבלנות ולנהל שיח עם אלה שאיתם הוא מנהל דיאלוג. הכלל הזה חייב לכלול גם את המפלגות שבהן המנהיג בוחר את הרשימה, בין אם הוא מנהיג פוליטי ובין אם הוא מנהיג דתי.
די שנתחיל מנקודה זאת, משינוי שמתחיל מלמטה, מהמפלגות שמציגות לציבור את המועמדים והמועמדות. אני אפילו לא נכנס אל הדרך בה ייעשה התהליך. מהרגע שמועמדים יהיו ראויים, ההתנהלות של הכנסת והממשלה תשתנה מאליה. במילים אחרות הגענו למצב הנוכחי כי במשך שנים נכנסו לכנסת מועמדים שלא מתאימים למשימתם.