בימי אופל אלה של ממשל בנימין נתניהו חודרת לה מדי פעם אלומת אור וחוצה את העלטה המדינית. אחת ריצדה היום לפנות ערב באוניברסיטת תל אביב בה נפתח אפיק חדש לחקר מהות המנהיגות על שמו של אהוד ברק.
נשיא האוניברסיטה אריאל פורת, ועמיתיו איתי סנד
1 ואהוד זומר הציגו את יעדו של המרכז, וברק נשא נאום מבריק על מהות המנהיגות. המצב, טען, יוצר את הצורך במנהיג. עליו להתבונן במציאות בעיניים פקוחות, לא לעבות את שיקוליו בשמני הפוליטיקה (זו התנסחות על אחריותי), ובחר להצביע על שלושה: וינסטון ספנסר צ'רצ'יל, שארל דה-גול ודוד בן-גוריון.
צ'רצ'יל דחה את ההצעה למשא-ומתן בתנאים נחותים עם אדולף היטלר ב-1940 ועמד בראש הממשלה עת חולצו 300 אלף חיילים בריטיים מדנקירק ואפשרו לאנגליה לגונן על עצמה.
2 שארל דה גול עשה זאת פעמיים בחייו: כאשר הנהיג קבוצת מיעוט צרפתית שסירבה להשלים עם הכיבוש הגרמני, והעניק לעמו מעמד של מעצמה שלחמה בנאצים, וזה היה די רחוק מן האמת; וכשבאומץ התנער ממי שהעלו אותו לשלטון והסיג את צרפת מאלג'יריה;
ודוד בן-גוריון שקיבל החלטה דרמטית להקים את ישראל בתנאים שרבים מידידיה ניבאו לה בשחור משחור כי לא תשרוד את המתקפה של צבאות ערב הסדירים.
3 בן 82, בהיר במחשבתו ועם משנה מדינית סדורה, בחיפוש אחרי מנהיג שיבריא את ישראל לאחר המפולת של בנימין נתניהו. נראה לי האיש אשר דיבר מן הבימה כאיש המתאים למלא את התפקיד.
ואולי שניהם אינם הבחירה האידיאלית. כי נתנהיו כמעט ואינו מסוגל לפעול בלי לשקר, ואילו אהוד כמעט ואינו מסוגל לפעול עם שקר.