- ג'ו לומברדו, איש המפלגה הרפובליקנית, הוא מושל נבאדה - אחת משש מדינות המפתח בבחירות הקרובות לנשיאות ארה"ב. מאמרו בניו-יורק טיימס נכתב בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.
כאשר תושבי נבאדה אינם מרוצים מהמצב הכלכלי ומיכולתם של משפחותיהם לשגשג, הם מצביעים בעד שינוי. בשנת 2022 הייתי המועמד היחיד שניצח מושל מכהן. מה ששמעתי מהמצביעים ברוב מסע הבחירות היה הצורך לבנות כלכלה חזקה יותר, במיוחד משרות בשכר משופר והורדת מיסים. הפוליטיקה הביתית שוב מפגינה את כוחה בנבאדה, כאשר דונלד טראמפ מוביל ביתרון משמעותי על פני ג'ו ביידן. תושבי המדינה ממשיכים להיאנק תחת עול האינפלציה, כך שאין זה מפתיע אותי שתסכולם מוביל לתמיכה בהחלפת הנשיא.
כאשר נכנסתי לתפקידי, נבאדה סבלה משאריות הקורונה. בחודשים הבאים הפחתתי את מס העסקים העיקרי ב-15%, הטלתי וטו על העלאות מיסים, חיסלתי ביורוקרטיה באמצעות הוראות מינהליות וקידמתי יוזמות תחרותיות לעידוד היזמות. התוצאה: משכנו השקעות פרטיות ב-5 מיליארד דולר, הובלנו את ארה"ב בגידול השנתי בתעסוקה ויצרנו אלפי משרות חדשות.
עם זאת, רבים כאן עדיין סובלים ממחירים גבוהים, בעיקר בשל כשלונו של ממשל ביידן בתחום האינפלציה. מאז כניסתו לתפקיד, המחירים עלו ב-19% - גורם מרכזי לכך שהשכר השבועי הריאלי ירד ב-4%. משפחות נבאדה לא יכולות לשאת זאת.
זה נכון במיוחד בתחום הדיור. המחיר החציוני לדיור בלאס וגאס היה 342,995 דולר בינואר 2021; השנה הוא 460,000 דולר. עם הריבית הגבוהה שכופה הפדרל ריזרב, ההחזר החודשי של משכנתה פדרלית הוא 2,900 דולר – כפליים מאשר לפני 3.5 שנים. השכר השנתי הממוצע בנבאדה הוא 55,070 דולר, אך כעת יש צורך ב-111,557 דולר כדי לעמוד בתשלום שכזה.
ממשל ביידן החמיר עוד יותר את משבר הדיור כאשר לא שחרר אדמות פדרליות נוספות לפיתוח בנבאדה. בידי הממשל למעלה מ-80% מהאדמות במדינה, מה שמגביל את אפשרויות הפיתוח לדיור. קראתי להאיץ את העברת האדמות הפדרליות באיזורים העירוניים לידי מדינתיות ופרטיות, אך במקום זאת התמקד ביידן בהגבלות נוספות על השימוש בהן, כאשר הקצה 2 מיליון דונם לאנדרטה לאומית – פי 2.5 מגודל העיר ניו-יורק. עשירית משטח זה הייתה מאפשרת לבנות עוד 335,000 בתים באזור לאס וגאס.
נבאדה נולדה בקרב והתחשלה בנחישות. מתוך המדבר בנתה מדינתנו את פאר האירוח והבידור; תושבי נבאדה יודעים כיצד נראית עבודה קשה ואינם מצפים שמשהו ילך בקלות. אבל הם מצפים להגינות. תושב ממוצע של נבאדה צריך להרשות לעצמו דלק ומוצרי מכולת, לרכוש דירה ולתכנן פרישה – אבל רבים מדי מהם מתקשים בכך, מה שמוביל את חלקם לתמוך בטראמפ. הקונגרס מעריך שסל הקניות הנוכחי של תושבי נבאדה יקר ב-1,199 דולר לחודש לעומת ינואר 2021, בשל האינפלציה. מאז שביידן נכנס לתפקידו, מוצרי המכולת התייקרו ב-20.6%, שכר הדירה עלה ב-21.6% ומחיר הדלק זינק ב-46.99%.
רבים מתושבי נבאדה מאמינים שהמצב הכלכלי יהיה טוב יותר בהנהגה חדשה. זה כולל 69% מהמצביעים הצעירים ו-70% מההיספנים. כאשר דור ה-Z מסיים את לימודיו, נכנס לשוק העבודה ורוצה לרכוש בית ראשון, אין זה פלא שהם מודאגים מהאינפלציה וריבית המשכנתאות ומחפשים חלופה לסטטוס-קוו. פיטק גוזמן, ראש לשכת המסחר הלטינית בנבאדה, אומר שהשינוי נובע מכך שההיספנים מעדיפים מדיניות על פני אישיות, והוא צודק. גושי ההצבעה המסורתיים משתנים והבוחרים בוחנים כיצד הצבעתם תשפיע על כיסיהם – ולהפך.
כאשר בחירות 2024 הולכות ומתקרבות, המועמדים יעשו בחוכמה אם יבחנו את ההשלכות על מעשיהם על חיי היום-יום של הבוחרים. אם הסקרים האחרונים לגבי המועמדים הדמוקרטים בנבאדה נכונים, ואני חושב שכך הוא, יש לביידן בעיה גדולה. אחרי 3.5 שנים, תושבי נבאדה מאבדים את אמונם ביכולתו לעשות משהו משמעותי לגבי האינפלציה והדיור ונותרים עם התחושה שהוא פשוט לא מסוגל.