אני לא יודע מי זה "מערכת הביטחון", אני כן יודע שהתדרוך ההזוי הזה, כמו לא מעט אמירות של גנרלים בעבר ובהווה בתקופה האחרונה, משקפים עיוורון אסטרטגי נורא, ומלמדים שיכולות וניסיון מבצעי טקטי, אומץ, גבורה ומסירות, וחרבות ופלאפלים על הכתפיים הם ממש לא ערובה ליכולת קריאת מפה וחשיבה אסטרטגית. בואו סדר בכמה אמיתות יסוד אסטרטגיות בסיסיות: 1. המלחמה הזו לא יכולה להסתיים בשום הסכם עם חמאס, לא משנה מה יהיו תנאיו, פשוט כי על-פי המטרות שהוגדרו למלחמה, בסופה לא אמור להיות יצור כזה שנקרא חמאס שאפשר לעשות איתו איזה שהוא הסכם. חמאס חייב להיות מושמד, ולא סתם. 2. השמדת חמאס היא קריטית לביטחון ולקיום שלנו כי היא מבהירה לשכנים שלנו כולם שמי שמעולל לנו את מה שעוללו לנו מפלצות החמאס ב-7 באוקטובר נמחק ולא שורד. לא משנה כמה הוא יכאיב לנו ולא משנה כמה זה יהיה קשה וכמה זמן זה יקח, בסוף אנחנו ננצח והוא יושמד. כל תוצאה אחרת תעודד את האויבים שלנו לנסות לשחזר את מה שעשה לנו חמאס, בכל הגזרות. 3. קשה לתאר כמה מופרכות ומנותקות מהמציאות הטענות לפיהן "תמיד נוכל לחזור להילחם ולסכל את חמאס". כאילו לא היינו כאן בעשרים השנים האחרונות. אלו הרי בדיוק אותן הטענות שהבטיחו לנו לפני ההינתקות שאם רק חמאס יעז לירות, או הא מה נעשה לו אז... אותן הטענות שהבטיחו שהטילים של נסראללה יחלידו ואם הוא רק יעז לירות אחרי שנצא מדרום לבנון... טענות מנותקות מלחצים בינלאומיים ופנימיים ומדינמיקה טבעית של תהליכים צבאיים וחברתיים. אם חלילה המלחמה תסתיים כשחמאס חיי ובועט, בהסכם שבו צה"ל יתחייב לסגת מכלל שטחי הרצועה, כולל ציר פילדלפי, עם ערבויות אמריקניות להפסקת המלחמה וכשבעזה יש עוד אלפי קילומטרים של מנהרות - וזה בדיוק מה שחמאס דורש כדי להואיל בטובו להחזיר לנו חלק מהחטופים - חמאס ישקם את יכולותיו במהירות הבזק ובזמן קצר מאוד נחזור למציאות ההזויה שהייתה עד ה-6 באוקטובר שבה צה"ל חוזר לתקוף דיונות ומטרות איזוטריות בתגובה לטרור והתעצמות של חמאס ואנו מספרים לעצמנו שהפעם באמת, אבל הפעם באמת חמאס מורתע... רק שהפעם זה יהיה עם חמאס חזק תודעתית בהרבה, אחרי שהצליח להוריד את מדינת ישראל על הברכיים ולמעשה להוכיח שהוא חסין, בלתי מנוצח ולא ניתן להשמדה. ואם זו התודעה ביחס לארגון טרור קקיוני דמיינו רק באיזו תודעה יסתובבו מכאן והלאה נסראללה, חמינאי ושאר האויבים שלנו. מדהים כמה עיוורים ומנותקים יכולים להיות בכירים בערכת הביטחון. 4. האמת היא שהבכירים האלה לוחצים לסיים את המלחמה בדרום בהסכם עם חמאס בעיקר כדי לנסות להגיע בחסותו להסכם שלא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו גם עם חיזבאללה בצפון ולהימנע מהצורך לפעול שם בכח צבאי. וזה מטריד ומקומם עוד יותר. תושבי הצפון לא יחזרו הביתה אם צה"ל יסמוך על טוב ליבו של חיזבאללה ועל הערכות, שנכשלות שוב ושוב במבחן המציאות, לפיהן "נסראללה לא רוצה מלחמה". 8 חודשים תושבי הצפון נושכים שיניים בגבורה, בציפיה ודרישה שהמחיר הזה יהיה שווה. אוי ואבוי לנו אם נאכזב אותם ונשחק עוד יותר את ההרתעה שלנו במרחב. ושיהיה ברור, לשם בדיוק חותר בני גנץ. ולכן הוא עזב את הממשלה בחוסר אחריות ובעיצומה של המלחמה. אתמול הוא אמר את זה לראשונה בקולו, והסביר שהוא עזב כי סמוטריץ' אילץ את נתניהו לסרב לעצירת המלחמה במסגרת עסקה עם חמאס. והאמת היא שזה לא מפתיע. גנץ גדל באותן ערוגות של הבכירים שתדרכו את נדב אייל. לשם חותרים גם לפיד וכמובן יאיר גולן ויתר חבריהם לשמאל. לשם חותרים ממשל ביידן, אירופה והאו"ם, וזה חלילה מה שיקרה אם הממשלה שלנו תיפול ותקום במקומה ממשלת שמאל. וכל זה כמובן רק פרומו ל"הסדר אזורי" שיכבס חזרה לנתיב כניעה ונסיגות ולהקמת מדינת טרור פלשתינית בעזה וביהודה ושומרון, מדינת טרור שתסכן את קיומה של מדינת ישראל. עכשיו, האתגר המרכזי שלנו הוא לוודא שישראל היא מדינה שיש לה צבא, ולא להפך, ולדרוש מצה"ל להמשיך להילחם עד הניצחון. להיערך לשימור שליטה מבצעית ארוכת טווח ברצועת עזה, לשהות ממושכת במסדרון, בפילדלפי, ובפשיטות חוזרות ונשנות, עד להשמדה מוחלטת של חמאס והחזרת כלל החטופים. זאת, במקביל להכרעת חיזבאללה בצפון ולהשבת תושבי הצפון לבתיהם בביטחון. זה לא פשוט אבל אפשרי, ובעיקר, כעם חפץ חיים במזרח התיכון פשוט אין לנו שום ברירה אחרת.