השופטת: שרון הינדה, בית משפט השלום בתל אביב המועד: יום שני, 17.6.2024, שעה 08:30 הנושא: חדלות פרעון "הנאמן הגיע, אפשר להתחיל. לקרוא לה?", שואלת הקלדנית של השופטת שרון הינדה רגע לפני 08:30 - השעה הקבועה לתחילת יום הדיונים. "אתם רוצים עוד שנייה לדבר?" - הצדדים משיבים בשלילה, אם כי הנאמן מנצל את הפנאי הקצר כדי לגשת לחייב ולבקש ממנו עידכון. כעת הוא לומד לראשונה, שהאיש עומד לדין בטענה לעבירות מע"מ ושהדיון הקרוב הוא בעוד שלושה ימים; מדהים שהנאמן לא ידע פרט כה מהותי. הוא מביא אותה לידיעת בא-כוח הממונה, שגם היא לא ידעה זאת.
הינדה נכנסת ב-08:36 ולצידה מתיישב השופט אבנר יפרח, שבא ללמוד מקרוב כיצד מתנהלים תיקי חדלות פרעון לקראת כניסתו לתחום. "שלום לכם, רבותי, בוקר טוב. בואו נראה מי נמצא איתנו בתיק של מי אנחנו?", פותחת הינדה. "יש הסכמה?" - כן. "ניכנס ונראה". מטעמו של החייב מופיעה מתמחה במשרדו של בא-כוחו, והינדה מקפידה על הכללים. "כמה זמן את מתמחה?" - נשאר חודש לסיום ההתמחות. "והמאמן?" - איננו, הוסכם שלא יגיע. הינדה מזכירה שצריך לבקש את אישורה לייצוג שכזה ומבטיחה מראש: "בית המשפט ייעתר".
אחרי שזיהתה את החייב, שואלת הינדה מי אני; תשובתי הקבועה היא "צופה". היא פונה לצדדים ושואלת אם יש להם בעיה ומסבירה לי: "לפעמים עולים עניינים אישיים, לכן אני שואלת". את תשובתי אני נותן כאן: הדיונים בחדלות פרעון הם פומביים ואין כל סיבה לשום חיסיון בהם (כפי שראינו בביקור קודם באותו היכל, אצל השופט ליאור גלברד). הינדה ממשיכה: "אני מתעדת לפרוטוקול שהגברת בחודש האחרון להתמחות שלה ובית המשפט התיר לה להופיע ללא המאמן. מאמן? מאמנת?" - מאמנת.
הנאמן מדווח על ההסכמה והינדה רוצה לקבל תשובות ופרטים לפני שתאשר אותה. "מה השווי של הרכב" (אשר יגולם בהסדר)? החוב לרשות המיסים הוא 2 מיליון שקל; "תביעת החוב שלהם היא חלק ממצבת הנשייה?" - כן, והחייב אמור לנהל מו"מ עם הרשות בניסיון להפחית אותו. "זה יאפשר ליתר הנושים לקבל כסף", מגיבה הינדה.
"בואו נעבור על הפרטים של היחיד. הוא עמד בצו התשלומים?" - יש חוב של 3,000 שקל. "אז בנוסף הוא ישלם 3,000?" - לא, הסכום שהוסכם הוא כולל. "אנחנו מדברים על שני פיגורים בסך-הכל. דוחות? כולל מסמכים? אישורי מסירה [לנושים]? כמה זמן אתם צריכים [להשלים את אישורי המסירה]? כמה תביעות חוב הוגשו?" - 20, בהיקף כולל של 4 מיליון שקל, שמחציתם כאמור לרשות המיסים. "יש חובות שלא יימחקו?" - כן, למרכז לגביית קנסות. "כמה הסכום שלא יימחק?" - 16,000 שקל. "אז זה לא משאיר אותו חדל פרעון" [כלומר: הוא יוכל לפרוע חוב זה].
"מדובר פה ביחיד שיכול לשלם", מגיבה הינדה על ההצעה: 45 תשלומים בני 2,800 שקל כל אחד - כלומר, 126,000 שקל מתוך חוב של 4 מיליון שקל. "החובות גדולים, הוא אדם צעיר. למה להכניס לתוך זה [את שווי ה]רכב?" הנאמן מסביר ויש להינדה עוד שאלה: "זה הליך ראשון [נגדו]? היו לו עוד הליכים?" - לא.
הינדה מאשרת את הסכמות הצדדים, תוך שימוש בנוסח מוסכם שאותו היא כמובן מעדכנת. היא פונה לבא-כוח החייב: "כמה זמן אתם צריכים כדי למצות את ההליך מול רשות המיסים? היחיד ידווח לנאמן תוך 30 יום? זה יספיק לכם? תמצו את ההליך". נקודה חשובה: איש לא אמר להינדה שזהו הליך פלילי, על כל המשתמע מכך. "שיהיה לך בהצלחה", היא אומרת לחייב ומסיימת את הדיון בתוך עשר דקות.
את הדיון של 09:00 אי-אפשר להתחיל, למרות שהחייבת ובא-כוחה כבר כאן, ונציגת הממונה נשארה מהדיון הקודם. בא-כוח הנאמן התקשר להודיע שהוא מגיע מנצרת, יש תקלה ברכבת ויאחר בחצי שעה. בא-כוח החייבת חושב שאפשר יהיה לקבל את הסכמת בא-כוח הנאמן לקיים את הדיון בלעדיו, אבל נציגת הממונה מנוסה בדיונים אצל הינדה: "היא לא תסכים". בינתיים השניים מגבשים הצעה להסדר, ונציגת הממונה מקבלת אישור טלפוני. לא נתעייף מלומר: מו"מ שכזה באולם הוא פסול בתכלית. והוא לא נגמר כאן.
הינדה נכנסת ב-09:03 ומקבלת את העידכון על איחורו של בא-כוח הנאמן. "אז 09:30 אני אחזור? טוב, בסדר גמור". בא-כוח החייבת נכנס ואינו אמור להיות מופתע כאשר הינדה אומרת לו: "אנחנו לא יכולים לקיים את הדיון בהעדרו. אני לא רוצה לשלוח אתכם לקבוע תאריך אחר. נחכה לו. אני נשארת כאן, ואם הוא יגיע קודם - תקראו לי. יש תקלות בחיים, קורה".
בא-כוח הנאמן מגיע ב-09:25 ואומר שזו הפעם הראשונה בחייו בה הוא מאחר לדיון. כעת המו"מ מתחדש במלוא עוזו: הוא חושש שהתוכנית המוצעת ארוכה מדי ואומר לחייבת: "להחזיק אותך חמש שנים - לפי הסטטיסטיקה לא מסיימים תוכנית ב-60 חודשים, כי מתייאשים קודם". הוא מציע לה תוכנית בפריסת תשלומים שונה וקצרה יותר, אך החייבת אומרת שלא תעמוד בסכומים גבוהים יותר. זהו מו"מ על לב-ליבו של התיק, באולם, בזמן אמת ואחרי איחור.
כאשר הינדה נכנסת, בא-כוח הנאמן מתנצל על האיחור והיא מגיבה ברוח טובה: "הכל בסדר. מה קרה? הגעת בשלום?" עוברים לגוף התיק: "מצוין לי שגם לבן-הזוג של הגברת יש תיק [חדלות פרעון]. הם לא מאוחדים? אז זה לא שייך לענייננו, רק רציתי לוודא". בא-כוח הנאמן מדווח שההסכמה היא לתשלום של 48,000 שקל ב-55 חודשים. יש לחייבת רכב משנת 2008, הינדה שואלת מה שוויו והצדדים מסבירים שהוא למעשה גרוטאה.
"אני רוצה להבין לפני שאנחנו נכנסים לנתונים של הגברת - המלצת הממונה הייתה 48 תשלומים של 1,000", סבורה הינדה. משני צידי האולם מתקנים אותה: זו תוכנית הפרעון של בעלה של החייבת; לגביה ההמלצה הייתה 45,000 שקל. "זה מה שהיה רשום לי", מסבירה הינדה, "אז זאת טעות". היא פונה לבא-כוח החייבת: "כמה תביעות חוב? על 97,200? התביעות נבדקו? כמה אושרו?" - כל הסכום. "יש לו נושה אחד, לבעל. הנושא של הבעל כבר הוסדר", היא מוודאת. נושיה של האישה הם שניים - בנק הפועלים ועיריית תל אביב.
"הגברת אני רואה שיש לה פיגורים. התוכנית כוללת את סכום הפיגורים או שהיא מוסיפה? אז תוך כמה זמן הגברת משלמת את חוב הפיגורים? אז את 300 השקל הללו נוסיף [לסכום הכולל] ונחלק [ל-55 תשלומים]", כי אי-אפשר לדחות את הסכום לסוף התקופה כפי שהציע בא-כוח החייבת. "אישורי מסירה [לנושים] קיבלתם? דוחות הוגשו? ואז [בבדיקה במסלקה הפנסיונית] תראו אם יש נכסים שאפשר לממש. הגברת ממצה את כושר ההשתכרות שלה? במה הגברת עובדת?" כעת יש מחלוקת בין הצדדים האם חוב הפיגורים הוא 300 או 450 שקל, והינדה חותכת: "הפער הוא שלושה שקלים לחודש. נקבע 875 שקל לחודש, הפער לא גדול".
בא-כוח הנאמן מציין שימומשו נכסים פנסיוניים בלתי מוגנים והינדה משיבה: "זה מובן מאליו. יש חובות שאינם בני הפטר?" - לא. הינדה מכתיבה החלטה ומציינת: "רשמתי לפני כי בסכום זה נכלל פדיון הרכב ופיגורים שנצברו על חשבון חוב התשלומים. אנחנו רוצים לשלוח את הגברת לתוכנית להתנהלות כלכלית נכונה? יש לה מספיק זמן. ב-55 חודשים היא יכולה להספיק. יש מצב שזה בזום היום". התוכנית מאושרת והדיון מסתיים.
השורה התחתונה: הדיונים קצרים וטכניים מכדי שניתן יהיה לתת ציונים. הינדה משרה אווירה טובה ועניינית (אם כי זה לא קשה כאשר יש הסכמות) ובודקת היטב את הפרטים לפני שהיא מאשרת את התוכניות המוגשות לה. היא אינה מוכנה מספיק טוב לדיונים וצריכה ללמוד פרטים מהותיים במהלכם. ונשוב ונאמר: ניהול מו"מ באולם הוא פסול מעיקרו.