מאמרי זה מהווה התייחסות שלי לאחדים מדבריו של רפי לאופרט במאמרו "עם הנצח במדינת הגמדים" שפורסם באתר זה ביום 10.06.24, בתגובה חלקית למאמרי "מדינת הגמדים" שפורסם כאן ב-02.06.24. כבר כותרת המשנה של לאופרט מהווה תמרור אזהרה לאזרחי ישראל ולקברניטים שחלקם גמדים: אם תהיה ישראל מדינת גמדים - היא לא תהיה. ועוד בכותרת המשנה: בכרסום שני יסודות - לכידות ואיחוד המטרה הלאומית הציונית - טמונה גם כיום הסכנה העיקרית לשרידותה של מדינתנו. אזהרות אלה של לאופרט ראויות לדיון ציבורי וממשלתי נרחב, אשר חייב להתנהל לאלתר, וקודם ליציאה למלחמה בלבנון הנשלטת ע"י חיזבאללה. בלי לכידות ואיחוד המטרה הלאומית הציונית - ותנאים נוספים - אסור לישראל לצאת למערכה המגמדת את המערכה בעזה. התנאים העיקריים לפתיחת מלחמה בלבנון ולניהולה:

• הקמת ממשלת חירום של ממש, מעוטת שרים, ומורכבת מכל הכוחות הציוניים, מיאיר לפיד עד איתמר בן-גביר. הגוף הקרוי בלעז "קבינט" חייב להיות קטן ויעיל.

• הערכת סיכונים מפורטת מראש, והגדרה מפורטת של מטרות המלחמה.

אבטחת גיבוי אמריקני למלחמה ומניעת כל מעורבות צרפתית, שמשמעותה קשירת ידינו.

• לא לחזור על השגיאה בעזה: אין לישראל זמן בלתי מוגבל.

• לא להתלהם ולא להחזיר את ביירות לתקופת האבן. האשראי הבינלאומי לישראל יהיה קצר וחונק, ובהתאם לכך יש לתכנן ולפעול.

• לא לחזור על השגיאה בעזה: לא לתקוף ממזרח למערב או ממערב למזרח, אלא מדרום לצפון, בו-זמנית בכל רוחב הגזרה, עד הליטני.

כתב המינוי של ועדת החקירה הממלכתית לבחינת האירועים שהובילו למלחמת שמחת תורה, כמו גם לבחינת הכשלים בניהול המלחמה והעורף ב-8 החודשים שחלפו מאז תחילת המלחמה - חייב להתחיל מן הקונספציה של "שלום" אוסלו, "שלום" שהוביל באופן צפוי מראש ובלתי נמנע למלחמת אוסלו ("האינתיפאדה השנייה"). נקודה מוצא זאת הכרחית מכיוון שמאז אותה קונספציה שגויה התקבעו הן רעיון הנפל השקרי של "פתרון" שתי המדינות, והן ההנחה הכוזבת כאילו יש מחבלים "טובים" (אש"ף) ומחבלים "רעים" (חמאס), תוך התעלמות מכך שמטרותיהם זהות, ורק סגנונם שונה. אלופים (במילואים) רבים הממלאים את האולפנים חונכו ברוח אוסלו - שהפכה לדעתם הפוליטית ולא למומחיותם הצבאית - למרות שמדובר באל שהכזיב. ההחלטה לתת עדיפות למלחמה בעזה ולהותיר את המלחמה בלבנון עד לאחר סיום (מתי?) המלחמה הקלה יותר בעזה - כלומר להימנע ממלחמה מלאה ב-2 החזיתות - מעוררת שאלות מטרידות: מה היה קורה אם 7 באוקטובר היה נפתח במכה דומה ואיומה הן מצפון והן מדרום, כלומר מלחמה מלאה ב-2 החזיתות? האם ישראל הייתה מסוגלת להתמודד עם מציאות כזו, והתשובה לכך חייבת להיות חיובית? האם ישראל, שמתקשה להתמודד עם חמאס, יכולה בכלל לחשוב על התמודדות לבדה מול הגרעין האירני? מטרות המלחמה - ניצחון על החמאס וחיסול שלטונו הצבאי והאזרחי ברצועה, ובמקביל החזרת החטופים - התמסמסו במהירות במהלכה. הסיבות:

• ישראל לא עמדה על דרישה צודקת והגיונית - הומניטרי תמורת הומניטרי - שחרור החטופים תמורת קמח ומים לעזתים;

• הממשל האמריקני, בגלל שיקוליו הוא, כפה על ישראל ויתור על הדרישה הצודקת וההגיונית, וכך הפכה ישראל לספקית המזון והדלק לאויב - חידוש בתולדות המלחמות;

• הממשל האמריקני, בגלל שיקוליו הוא, הכניס למציאות המורכבת ממילא את רעיון הנפל השקרי של "פתרון" שתי המדינות (תחת הכותרת "היום שאחרי"), יחד עם הפיתיון השקרי אף הוא של "נורמליזציה" עם סעודיה;

• הממשל האמריקני, בגלל שיקוליו הוא, התערב בגסות בפוליטיקה ובדמוקרטיה של ישראל;

• שרלטנים בעלי שאיפות פוליטיות השתלטו על חלק ממשפחות החטופים, גרמו בכך נזק רב לעניין החטופים והגבירו את הסחטנות האכזרית של האויב. לתשומת לב: העסקה שבה מדובר היא עסקה חלקית בלבד ועל כן בלתי מוסרית ובלתי אחראית, ומשמעותה הפקרת החיילים השבויים והשארתם בידי חוטפיהם.

• הממשלה המסורבלת ועתירת שרים גמדים הקשתה על ניהול המלחמה.

פקודת היציאה למלחמת ששת הימים, שניתנה על-ידי שייקה גביש, אלוף פיקוד הדרום, כללה את המילים: "עלו והצליחו, ויהי ה' עמכם". אמות הספים לא נעו, והאלוף המשיך להיות מוערך, ובצדק. מאז שעופר וינטר, תת-אלוף מצטיין, השתמש במילים דומות, שומו שמיים, קידומו נעצר, ו"לא נמצא לו תפקיד מתאים". מעורבות אמריקנית גם כאן? בקרוב יתפנה תפקיד אלוף פיקוד הדרום, והרי לכם תפקיד מתאים עבורו. לסיום, לא מיותר לחזור על דבריו של לאופרט: אם תהיה ישראל מדינת גמדים - היא לא תהיה. בכרסום שני יסודות - לכידות ואיחוד המטרה הלאומית הציונית - טמונה גם כיום הסכנה העיקרית לשרידותה של מדינתנו.