סאלה דה-ג'ורדן, רחוב קצר במרכז מדריד, כולל את כל מעגל החיים: מרפאת פריון ולצידה מרכז לפנסיונרים, שם ניתן לראות אישה בשנות ה-60 לחייה מלווה את אמה בת ה-90-ומשהו. אוניברסיטת וושינגטון פרסמה לאחרונה תחזיות לגבי תוחלת החיים במדינות שונות ב-2050. בין 20 המובילות מצויות מדינות עשירות כמו שווייץ וסינגפור; מזרח אסיה מיוצגת גם בידי קוריאה הדרומית ויפן, בהן תוחלת החיים ארוכה מזה זמן.
יותר מפתיע, לדעת אקונומיסט, הוא למצוא ייצוג של מדינות עניות יותר – ספרד, איטליה, צרפת ופורטוגל (וגם שלוש מדינות ננסיות: סן מרינו, מלטה ואנדורה). מריה מוררה הספרדייה היא האדם הקשיש ביותר בעולם (בת 117), אחרי מותה של צרפתייה שהחזיקה בתואר. המתאם בין תמ"ג לתוחלת חיים ידוע, אז כיצד מדינות דרום אירופה שוברות זיקה זו?
רבים מצביעים על התזונה הים-תיכונית – דגים, דגנים, פירות טריים, ירקות ושמן זית. אבל יש שוני משמעותי בין התזונה בפורטוגל לבין זו שביוון, ותושבי מדינות הים התיכון אינם דבקים בה כיום. הכיכרות בספרד מלאות באוכלי דגים מטוגנים ובשר מלוח, המלווים בבירה בשעות בלתי בריאות. הספרדים שותים משקאות חריפים ומעשנים יותר מהממוצע האירופי ונמנים בין צרכני הקוקאין הגדולים ביבשת.
דן בוטנר, אשר חקר איזורים בעלי תוחלת חיים גבוהה, אומר שיש לבחון את ההרגלים שלפני מחצית המאה ולא את הנוכחיים. אז אכלו "מזון איכרים" ובו דגנים, עדשים וירקות פקעת; הדגים נאכלו משומרים ולא טריים. לעומת זאת, התזונה המערבית כיום כוללת מזון מעובד, אם כי הרגלים תרבותיים שומרים על בריאות טובה יותר באותם איזורים.
העבר מצביע על גורם נוסף: תנועה. הספרדים מובילים את אירופה עם 5,936 צעדים ביום (איטליה, צרפת ופורטוגל פחות מרשימים). מדינות בעלות "חוסר שוויון בפעילות" – צועדים נלהבים מעטים ובטלנים רבים, כמו ארה"ב וסעודיה – סובלות משיעורי ההשמנה הגבוהים ביותר; במדינות בהם כולם נעים בשיעור סביר, כמו ספרד, השיעורים נמוכים. הדבר מפחית כמובן את התמותה ממחלות הקשורות להשמנה. מדוע הספרדים הולכים? הערים הספרדיות מאוכלסות בצפיפות והם חיים זה על ראשו של זה. ערים כמו פריז, המנסות להיות "ערים של 15 דקות" – בהן רוב השירותים החיוניים מצויים במרכז הליכה – יכולות ללמוד מספרד.
התזונה והתנועה הן רק חלק מהתמונה – מדגיש אקונומיסט. ההליכה הספרדית טובה גם לחיים החברתיים. הערים בנויות סביב כיכרות, בהן חברים, בני משפחה ועמיתים לעבודה יושבים, אוכלים, שותים ומדברים. מתברר שזה טוב גם אם אתה שותה ורמוט ואוכל טוגנים לאור הירח. מחקרים רבים מלמדים, כי קשרים חברתיים חיוניים לרווחה גופנית ונפשית. 76% מהספרדים אמרו בסקר שנערך לאחרונה, כי הם מרגישים שיש להם תמיכה חברתית, לצד חוסר שביעות רצונם בעבודה. העיתון אל-פאיס היטיב להגדיר: ספרד היא הארץ הטובה ביותר לחיות בה והגרועה ביותר לעבוד בה.
העבודה אינה הכל. הספרדים מצויים במקום הרביעי בעולם בתשובה חיובית לשאלה האם נפגשו בשבוע האחרון עם קרובים וחברים המתגוררים בסמוך להם. זהו אולי היתרון הבלתי-צפוי של העובדה שצעירים בדרום אירופה אינם מוצאים עבודה טובה די הצורך ונשארים בבתי הוריהם. קשרי המשפחה נותרים הדוקים, כולל בזמנים מאתגרים כמו משבר פיננסי או מגיפה.
מדינות דרום אירופה אינן מדורגות גבוה במדד האושר (תואר זה שייך זמן רב לדנמרק ופינלנד). אבל מדד זה נותן יותר משקל לשביעות רצון ארוכת טווח מאשר לחיוכים וצחוקים מיידיים. רגשות אלו קיימים במידה הרחבה ביותר בקרב הדרום-אמריקנים, ומבחינה מטאפורית ופיזית הקו בין הלסינקי לבואנוס איירס עובר בספרד. למדינה זו יש רמות אירופיות של עושר (המנבא הטוב ביותר של אושר) וביטוח בריאות (ששומר אנשים בחיים), וגם זיקה תרבותית לדרום אמריקה: לחיות את הרגע ולנצור חברויות ומשפחות. וזה טוב לא רק בפני עצמו; זה גם מאריך את החיים.