אני מודה, ואולי אפילו קצת מתבייש, שאני אוהב לקרוא את ביקורת המסעדות של שגיא כהן (הארץ), ודווקא את השליליות. הכתיבה הקטלנית שנונה, אפילו מצחיקה ומפוצצת בלונים נפוחים. אני קצת מתבייש, כי מאחורי כל מסעדה קטולה נמצאים בני אדם שהשקיעו כסף ומאמץ רב, אנשים שלקחו סיכון. ובזכות יזמים שלוקחים סיכונים ומקימים עסקים יש לנו כלכלה משגשגת, שבאמת דורשת מבנימין נתניהו וממשלתו מאמץ גדול בשביל להחריב. זה לא שאני לוקח את הביקורת של שגיא כהן ברצינות רבה, הרי לא ייתכן שכל המסעדות הן אחת משתי אפשרויות: מושלמות או גרועות להחריד. ובכל זאת, בזכות הטורים שלו גיליתי כמה מסעדות נהדרות. אז תודה שגיא. והנה היום, דווקא טור חריג, שכולל ביקורת מאוזנת, הקפיץ אותי. לא בגלל שהביקורת מאוזנת אלא בגלל שולי הדברים: "בחרתם חולדאי? עכשיו תשלמו. מי חשבתם שיכסה את הבור שנפער בתקציב העירייה בעקבות כישלון ניסיון הביזה הברוטאלי של היטלי ההשבחה? ומי חשבתם שיכסה את העלויות של פרשיות השחיתות המסתעפות והולכות? (ובעניין זה, ועם כל הכבוד: חולדאי, אתה הראש. אתה אשם. לך. איך אתה עוד מעז להטיף לאחרים על אחריות אישית?). מי יכסה? מה זאת אומרת מי? את, גבירתי. אתה, אדוני. נא להכניס את היד לכיס ולתרום. 500 שקלים לשנה על אישור חניה שני, תוספת מחיר בחניונים, והשיא, פירוק העיר ל-14 אזורי חניה שבהם ניתן לגבות דמי חניה גם מתושבים משלמי ארנונה. מה שכן, חלוקת העיר לאזורי החניה היא אולי הדחיפה האחרונה שתושבי שכונות עבר הירקון היו זקוקים לה כדי להכריז על עצמאות. בלי הזכות לחניה, איזה אינטרס יכול להיות להם להמשיך להיות נתיני האיש שהפך את תל אביב מעיר ללא הפסקה להפסקה ללא עיר?" ובכן, שגיא כהן היקר, תרשה לי להמליץ לך על היכרות בסיסית עם המושגים: מחסור, ביקוש והיצע, מוות מזיהום אוויר, והעלות היקרה של חניה חינם. הרפורמה בחניה אינה מושלמת. לא ציפיתי שתהיה. אבל החניה חינם לא עודדה אנשים לקחת את הרכב מהפריפריה התל אביבית (צפון הירקון) ולנהוג למסעדה בדרום הירקון. הפוך בדיוק. כי החינם משמעותו שאין חניה חינם, ורק חניה יקרה בחניונים פרטיים. אז מוטב שעיריית תל אביב תגבה קצת יותר כסף על חניה מהתושבים, על חשבון, בין היתר, בעלי החניונים הפרטיים. ו-500 שקלים לשנה עבור תו חניה (שני) בתל אביב זה כמעט חינם. מחיר ריאלי צריך להיות פי עשהר גבוה יותר. בהרצאות לציבור אני מדגים איך הציבור בישראל כל הזמן מוטעה בענייני כלכלה, וההטעיות האלה מובילות למדיניות פופוליסטית מזיקה, והנה שגיא כהן סיפק לי דוגמה.