רשות השידור הציבורית שהוקמה בשנת 1965 קרסה לא בשל מבנה לא תקין או חוק מיושן. את שניהם ניתן היה לשפר ולתקן כפי שנעשה בשירותי שידור ציבוריים אחרים במערב. היא קרסה בשל מנויים פוליטייים מעווותים של שלטון נתניהו והסתאבה לריקבון ולשחיתות עד שפרוקה היה בלתי נמנע. לצערי לא נלמדו כל הלקחים בשירות שקם תחתיה "כאן 11". גם שאר הערוצים למעט מספר תחקירים עם שינייים לא התייחסו להיבט של חברה דמוקרטית. אך אם אלה נרדמו מרצון או מהרגל - הגורמים שקמו נגד עיתונות חופשית היו ערים מאוד. הדוגמה האחרונה הוא ערוץ 13. ערוץ 13 הוא לא ערוץ ציבורי אבל חלים עליו תקנות ציבוריות בהתאם לתפקיד שלו בין היתר בהקמת מוסדות ציבוריים שאמורים להבטיח פיקוח ציבורי. כל שלטון מעוניין במדיה אוהדת אבל במדינה דמוקרטית ישנם סייגים, גם מוכתבים וגם עצמיים, שיש בהם בהם משום תיחום נורמות. בשלטון הזה הדבר לא קיים בשום פרמטר ואין שום בלם שיעצור את המפלצת ההרסנית שמנסה להרוס כל מקור של מידע ראוי שחושף את השחיתות השלטונית. וזה מה שקרה בעקבות התחקיר הטלוויזיוני של רביב דרוקר "המקור" בערוץ 13 שחשף פרטים על הדרך בה שרת התחבורה מירי רגב ואנשיה דירגו ישובים על-פי יכולתם לסייע לה בפריימריז וכדי לתעדף אותם. בתוכנית התראיין ראש המטה המקצועי לשעבר של רגב, יונתן יהוסף. יהוסף אמר בראיון ל"המקור: "זה נקבע בעצם לפי שילוב של תוצאות הפריימריז שמירי רגב קיבלה בבחירות האחרונות בליכוד. 'ירוק' אלה רשויות שצריך לתת להן, צריך להילחם בשבילן. 'צהוב' אלה רשויות שאם אפשר, נחמד. אם נראה שהאוצר זורם איתנו - סבבה. אם לא אז זה לא סוף העולם. חוקרי יאח"א פתחו בחקירה בחשד של מרמה והפרת אמוים במשרד התחבורה. תגובת הממסד - מינויה של יוליה שמאלוב ברקוביץ - תומכת בנימין נתניהו והליכוד למנכ"לית חברת החדשות של ערוץ 13.

תגובת עיתונאי ערוץ 13

בעקבות הודעת דירקטוריון החברה על המינוי, עיתונאי חברת החדשות שיגרו מכתב חריף וחסר תקדים לדירקטוריון החברה. במכתב, עליו חתומים מעל 100 עיתונאים ועובדי המערכת, הם מזהירים כי המהלך שמוביל דירקטוריון החברה מסכן את יציבות חדשות 13 באופן חסר תקדים ועלול לגרום בתוך זמן קצר לקריסת הבית על יושביו. "בלית ברירה, אנו מביעים אי-אמון בהחלטתכם - על כל המשתמע מכך", הדגישו. הם מציינים את פעולותיה הסדרתיות של שמאלוב ברקטביץ' נגד חברת החדשות. "קשה לחשוב על אדם שהפגין עוינות גלויה יותר כלפי חדשות 10 ו-13 או כלפי עובדיה מאשר ברקוביץ' בשבתה כיו"ר הרשות השנייה", כתבו והוסיפו: היא "אינה כשירה משפטית וערכית למשרה הרגישה - הן מפני שאינה עיתונאית כבר שנים רבות, הן מפני שפעלה באופן סדרתי נגד החברה וכתביה, הן מפני שנפסלה על-ידי שר התקשורת מלשמש כיו"רית הרשות השנייה והן מפני שהביעה עמדות פוגעניות כלפי נשים העלולות להכתים את כולנו..." ועד חדשות 13 הודיע: "הכרזנו על סכסוך עבודה בחברת החדשות, כך שבמידת הצורך, נוכל לנקוט צעדים ארגוניים בתחילת חודש יולי - ולהיאבק כגוף אחד נגד המינוי..." בהמשך הוגשה עתירה לבג"ץ כדי להגן על עיתונאי חדשות 13 מפני הסכנות החמורות לעתידם התעסוקתי ולחופש העיתונות הגלומות במינוי פסול זה. עוד קודם, היועץ המשפטי של ארגון העיתונאים והעיתונאיות, עו"ד אמיר בשה, שלח מכתב דחוף ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה, ובו דרישה למנוע את המינוי הפסול של יוליה שמאלוב ברקוביץ לניהול חדשות 13. "המינוי של יוליה שמאלוב-ברקוביץ מהווה פגיעה בלתי מידתית ובלתי סבירה בתכליותיו של חוק הרשות השנייה, פגיעה קשה ובלתי מידתית בחופש העיתונות ובתוך כך ביסודותיה של הדמוקרטיה, פגיעה קשה - ואולי גם אנושה - בזכויותיהם האישיות והקיבוציות של ציבור העובדים בחברת החדשות".

התדרדרות כרונית

נראה שהסולידריות העיתונאית עד כה הייתה מינימלית. אביעד גליקמן הפרשן המשפטי של ערוץ 13 קרא לעיתונאים בכל כלי התקשורת לקום ולהתקומם. "כמו שעשינו עם התאגיד, שכולנו התגייסנו נגד סגירתו, עכשיו זה לא פחות חמור, וצריכים להגיב הרבה יותר ממה שמגיבים. זה יגיע גם למקומות אחרים. ערוץ 12 הם הבאים בתור". אלא שקריאתו של גליקמן נשמעה גם מעט וגם מאוחר. אנשי ערוץ 13 והתקשורת כמו גם משקיפים פוליטיים ידעו כי הבעיות המערכתיות של ערוץ 10 ואח"כ של ערוץ 13 אין בהן משום חידוש. הרמזור הצהוב מזמן הבהב בערוץ. אך הוא וגם העובדים במקום לטפל בשורש הבעיה נהגו כפי שנוהגים אצלנו במדיה. מנסים ליישר קו. אלא שאצל נתניהו וחסידיו אין קו ישר אלא עקום וכל עוד אינך מתעקם כמוהו, כמו ערוץ 14, הוא ישים אותך על הכוונת. וזאת הוא עשה, בעיקר באמצעות תומכו האוליגרך לן בלווטניק שרכש את רוב מניות הערוץ. זה היה צעד דורסני מצד שלטון דורסני למנות את שמאלוב ברקוביץ' לאחר שידור התחקיר של רביב דרוקר, מלאכת עיתונאות חוקרת למופת. יתרה מזאת מי שטוען כי במציאות של ימינו גוף חיוני כמו מדיה יכל להיות "ניטרלי" חוטא לאמת. ניטרליות במשטר הקיים בישראל פרושה להיות בעד משטר אנטי דמוקרטי נגד חופש הביטוי ונגד חופש העיתונות. ראוי לציין כי בתולדות המדיה בישראל מי שגילה תעוזה במחאות נגד פגיעה בחופש הדיבור ובחופש השידור הם דווקא אנשי רשות השידור הציבורית. הם לא הסתפקו בחיבור מכתב מחאה, הם מחאו בפומבי ואף קיימה הפגנה, דומני בשנת 2006 כאשר ברשות הציבורית הגיעו מים עד רפש ואדי סירחון שריחפו מעל. מה שקורה הוא שנושא חופש הביטוי וחופש העיתונות הוא מעל ומעבר למדיה עצמה, הוא חלק בלתי נפרד מן המניפה הדמוקרטית חופשית שלא זכתה להתייחסות ראויה של הציבור ונציגיו באופוזיציה בכול רבדי החיים. זה אמור היה להיות חלק בלתי נפרד מן המערכה הציבורית, גם כסוגיה בפני עצמה וגם לנוכח המערכה המתמשכת של הממסד הזה להצר את צעדיה של עיתונות חופשית ולהפוך אותה לעקרה שמשרתת את השלטון. ראוי שמצד אחד חופש העיתונות יהיה חלק אורגני ממערכה ציבורית ומצד שני העיתונות בארץ שנמצאת בסכנה תראה בשלטון גוף עוין לכל תופעה דמוקרטית לרבות חופש העיתונות. חסל סדר "הנייטראליות" בסיפור הזה.