ד"ר מאיר בוימפלד הוא מומחה היסטורי לשנים 1973-1970 בהן מוססה גולדה מאיר בכוונה תחילה את הסדר הביניים ("הסכם חלקי") עם מצרים ופתחה את השער למלחמת יום הכיפורים. היא פשוט לא רצתה הסכם מדיני אף שהעמידה פנים כי היא מעוניינת. בדיוק כמו בנימין נתניהו בימינו. כך גם שריה. הם העמידו פנים, אבל כמו הפעוטים שהלכו אחרי החלילן מהמלין אל האבדון כך הם נעו ונהו אחריה. משה דיין יזם. הם לא פרגנו לו וטרפדו. היחיד שתמך באמת כי היה אדם ישר הוא השגריר בוושינגטון באותה עת יצחק רבין. בוימפלד חיבר ספר המבוסס על עבודת הדוקטורת שלו "קפיצה למים הקרים", כאשר דיין הציע לאחר מלחמת ההתשה ב-1970 לחדול מ"הברוגז" עם מצרים ולהתדיין עימה, ומאיר זעמה. זה ספר ראוי. אחר כך פרסם עם חגי צורף מחקר מפתיע, שאותי אפילו הביך, שיש בו סניגוריה בלתי מובנת וסותרת על התנהלותה של גולדה מאיר באותן שנים. עתה פרסם בוימפלד "סוגיות נבחרות ומסמכים מכוננים" (הוצאת אפי מלצר, 207 עמודים) וראו הפלא ופלא בביבליוגרפיה לא נזכר מחקרו המשותף עם צורף (שאלתיו: הכיצד? והשיב כי טעה. מאמין לו, אבל חושד שהוא עצמו רצה לחזור בו מן הסניגוריה על גולדה.) דיין הוא אבי רעיון הסדר הביניים. הוא היה מבריק. כבר כתבתי עליו פעמים רבות. מדוע אני חוזר עליו עתה? מפני שעם קריאת ספרו החדש של בוימפלד שאלתי את עצמי מתי עלה דיין על רעיון ההסדר הביניים? וזו התשובה שאני מציע להיסטוריונים אשר יחזרו לדוש בנושא בעתיד: דיין התמנה לשר הביטחון כמה ימים לפני מלחמת ששת הימים ב-1967 מפני שהרמטכ"ל יצחק רבין התעלף וראש הממשלה לוי אשכול גמגם ברדיו. הוא בא לישיבת מטכ"ל וראה את התוכנית לגרש את המצרים רק מצפון סיני. (מצרים הפרה את ההסכמים מאז מבצע סיני ופלשה לחצי האי.) דיין פסל את תוכנית המטכ"ל והורה להרחיבה לכל נקודה בחצי האי בה מצוי חייל מצרי. (כנראה שתיאם מראש עם אלוף הדרום ישעיהו (שייקה) גביש. עתה שימו לב: כאשר צה"ל יצא תוך כמה ימים למלחמת ששת הימים יעץ דיין למטכ"ל: לא לכבוש את עזה. עדיף שיישאר שם משטר מצרי יציב אם גם מסוכן בראשות גמאל עבד אל נאצר ולא צבא כנופיות; וכאן העיקר - ואל תגיעו לתעלת סואץ אלא עצרו כמה קילומטרים לפניה. אין לנו אינטרס לסגור אותה. להפך, לנאצר יש אינטרס שתישאר פתוחה כי מכניסה למצרים הענייה מאות מיליוני דולרים בשנה, וזה יפחית מנכונותו לחדש את המלחמה. (תימוכין לכך באוטוביוגרפיה של האלוף יצחק חופי). זהו. הסדר הביניים ריצד במוחו המקורי של דיין עוד לפני שהיה צורך בו. הוא בעצם רצה שהמלחמה תסתיים בחזית המצרית עם תעלת סואץ פתוחה וצה"ל במרחק מה ממנה. במטכ"ל לא סלחו לו על הדחת אשכול ולא שעו להצעתו. לכן נאצר חידש את מלחמת ההתשה שהתקיימה עד קיץ 1970. כתום מלחמת ההתשה, כשישראל כועסת על הפרת תנאי הפסקת האש של הרוסים והמצרים, טלפן אליי בערב שבת גד יעקובי שבאותה עת היה דוברו המוסמך של דיין. הוא סיפר לי כי שר הביטחון תומך בהסגת צה"ל מן התעלה. קפצתי במקומי. זו תהיה כמובן הכותרת הראשית בהארץ ביום ראשון ותועתק בכל העולם. "לא", אמר יעקובי, "זה חייב להתפרסם הערב." איך? אומנם היו לי כבר קשרים בטלוויזיה אך טרם עבדתי במסגרתה. בכל זאת הלכתי לרוממה ושכנעתי והפצרתי, והם שידרו את ה"סקופ" מטעמם. כשחזרתי הביתה שמעתי את הטלפון. שוב יעקובי. גולדה טלפנה לדיין וצרחה עליו, והוא אמר לה ש"מה את רוצה ממני? לא דיברתי עם דן מרגלית." טכנית זה היה נכון, אבל לא באמת. יעקובי דיבר אתי בשמו. אולי תרכך קצת, ביקש יעקובי. בשום פנים ואופן, עניתי לו. עד ששכנעתי את עמיתיי שיסמכו עלי שהידיעה נכונה - אם אני משנה אותה חיסלתי את אמינותי. אכזבה. אך עד מוצאי שבת דיין התעשת והתייצב מאחרי הידיעה. ואז האמריקנים בהנחיית הנרי קיסינג'ר תמכו בפתיחת התעלה. גולדה מאיר העמידה פנים שגם היא בעד ההסדר החלקי וכן שריה, אבל טרפדה כל מהלך. וכאן אני מגיע לספר החדש של ד"ר בוימפלד. במרכזו יש פרוטוקול של שיחה חשובה ביותר בין דיין לבין סגן שר החוץ האמריקני ג'ו סיסקו. ראוי לקרוא. ראוי מאוד. במהלך הדיון יש הסכמה בין שניהם, וסיסקו מציע לדיין להחליט שהולכים קדימה. דיין משיב כי אין לו סמכות לקבל זאת בלי הסכמת גולדה. סיסקו - שהיה בעל הומור, היכרתיו בשנים ההן - אמר לו: אני רק סגן שר ויש לי סמכות ואתה שר הביטחון של ישראל ואין לך סמכות? הסוף ידוע. גולדה לא האמינה לאנואר סאדאת וזלזלה בו. היא הביאה על ישראל את מלחמת יום הכיפורים ממש כמו הקונספציה של בנימין נתניהו ב-7 באוקטובר 2023. מנחם בגין החזיר בתבונה רבה את דיין המנודה לזירה לאחר שהודח בעקבות יום הכיפורים, והוא והפרופסור אהרן ברק מילאו תפקיד מרכזי בדיונים עם סאדאת. וכך דווקא בגין זכה להביא לישראל את השלום המיוחל והברוך עם מצרים.