בריטניה עומדת להחליף השבוע (4.7.24) את השמרנים בלייבור לאחר 14 שנים, ברוב שעשוי לשבור שיאים. אף מפלגה אינה מאמצת בצורה מלאה את העקרונות החשובים לאקונומיסט, מציין העיתון, אך הוא סבור שמנהיג הלייבור, קייר סטארמר, אכן צריך להיות ראש הממשלה הבא משום שיש לו הסיכוי הטוב ביותר להתמודד עם הבעיה הקשה ביותר של בריטניה: העדר כרוני של צמיחה כלכלית.
מה החלופות? המפלגה הסקוטית הלאומית רוצה לפרק את בריטניה, לא לנהל אותה. הירוקים גורמים לפוליטיקה של סטודנטים להיראות מתוחכמת. המצה של מפלגת הרפורמה בראשות נייג'ל פאראג' יחמיר את המצב עוד יותר. הסיבות שהובילו את אקונומיסט לתמוך בליברל-דמוקרטים ב-2019 שוב אינן קיימות; אז הם היו האפשרות היחידה מול אובססיית הברקזיט של בוריס ג'ונסון והשמאל הקיצוני נטול הכריזמה של ג'רמי קורבין. כיום עדיין יש להם עמדות טובות, למשל בענייני הגירה ומיסוי נדל"ן, אך נחלשו בסחר ובתכנון, והם אינם מעוררים אמון.
לטעון לטובת השמרנים דומה למורה שמתאמץ לומר מילה טובה על התלמיד הפרוע של הכיתה. הם עשו כמה דברים טובים בחינוך, בפיתוח איזורי ובמיסוי השקעות הון. רישי סונאק הוא ראש ממשלה טוב יותר מאשר ליז טראס, אבל קשה להיות גרוע יותר. השמרנים טיפלו היטב בקורונה ובאוקראינה, שסיבכו את חייהם.
אבל הצד השני ארוך יותר ומזיק יותר, סבור אקונומיסט. בתי הסוהר מלאים, הממשל המקומי סובל מתקצוב חסר, שירותי הבריאות במצב קשה. השמרנים בלתי ליברליים ובלתי יעילים בתחום ההגירה. הם מתנגדים לצעדים שמטרתם להיאבק במשבר האקלים. הם לא הצליחו לבנות – לא בתים ולא תשתיות. מעל לכל ייזכרו השמרנים כמי שניתקו את בריטניה משותף הסחר העיקרי שלה [האיחוד האירופי]; זה היה רע לבריטניה וזה נעשה בצורה הגרועה ביותר. כל ראש ממשלה נטש את מדיניות קודמו, והמפלגה כולה הזניחה את בסיס תומכיה בדרום-מזרח אנגליה.
עם זאת, מדגיש אקונומיסט, אין לייחל להתרסקותם של השמרנים. קהל הבוחרים הבריטי נעשה תנודתי יותר, והוא עשוי לנטות נגד הלייבור בתוך חמש שנים – ויש צורך באופוזיציה אחראית שתהווה חלופה. קטסטרופה שמרנית והישג של פאראג' (החולם לרשת אותם) יגבירו את הסכנה שהשמרנים ינועו לעבר קיצוניות אפלה. בריטניה צריכה שהם יגלו מחדש את שורשיהם השמרניים ותומכי השוק החופשי.
יש סיבות להצביע בעד הלייבור, ממשיך אקונומיסט. המפלגה השתנתה: סטארמר סילק את קורבין ורבים מהטרמפיסטים שלו והרחיק את הלייבור מסוציאליזם רדיקלי. העיתון אינה מסכים עימה בנושאים רבים, אך בחירות הן הזמן להעניש ולתגמל – ולהתחדשות של הלייבור מגיע פרס. שנית, הלייבור ממוקד בצמיחה. תומכיה הצעירים, השאפתנים והעירוניים מרשים לה לפעול בדרכים מהן נמנעו השמרנים – בעיקר בנייה של יותר בתים ותשתיות והידוק הקשרים עם אירופה. ייתכן שגם יהיה לה מרחב גדול יותר לבצע רפורמות.
השאלה שמרחפת מעל היא עד כמה רדיקלי יהיה הלייבור בשאיפתו להוביל לצמיחה. המפלגה מנהלת קמפיין זהיר, בו איננה מבקשת מנדט לשינויים סוחפים. סטארמר, שעמד בצילו של קורבין, נראה כנוטה עם הרוח – וזה לא עוזר. למרות שהלייבור התחמק מכך בקמפיין, ממשלתו תהיה חייבת להעלות מיסים. בלא חזון ברור, ראש הממשלה סטארמר עלול להיות מוסט מן המסלול בידי אירועים או תפיסות עולם שמאלניות כמו דגש על זכויות עובדים, הפחתת חוסר השוויון ומתן סובסידיות לתעשיה.
התשובה של סטארמר לשאלות אלו צריכה להיות נחישות ויכולת ביצוע כאשר ייכנס לדאונינג סטריט 10. הוא נוהג לעבוד ללא לאות להשגת מטרה ולהדוף לחצים בדרך. אחרי השנים האחרונות של השמרנים, גם זה שווה משהו. אם הלייבור יצליח גם לשדרג את הליכי התכנון, לחזק את הקשרים עם אירופה, לתת עצמאות פיסקלית לעיריות, למקד את האוצר בצמיחה ולהכניס היגיון במערכת המס – מצבה של בריטניה ישתפר מאוד.