נתניהו אומר שכן. הוא אומר שניסה בחדרים סגורים, ללא תועלת. הוא למעשה אומר שפנה ללחץ פומבי רק כאשר הגיע למסקנה ששום דבר אחר כנראה לא יועיל - או שלא יועיל בלוח הזמנים הנדרש. הנה, עוד משהו שצריך לזכור: נתניהו הוא מנהיג שמנהל מלחמה. אין לו זמן לחכות עוד חצי שנה, עוד שנתיים. הוא צריך לדאוג לחימוש עכשיו. ובגלל זה הוא יכול אפילו לעשות את החשבון הבא: ממשלת ישראל אומנם תפסיד נקודות ביחסיה עם הממשל בגלל הסרטון, ואולי היא תכעיס מאוד את הנשיא ביידן ואת כמה מפקידיו הבכירים, ואולי היא תרגיז נציגים של המפלגה הדמוקרטית, ואולי ישראל אפילו תצטרך לספוג מתישהו צעדי ענישה על החוצפה של הסרטון (בעיקר אם ביידן ייבחר לכהונה שניה בנובמבר). אבל דיה לצרה בשעתה. כרגע - יאמר לעצמו נתניהו - ישראל זקוקה לתחמושת בעדיפות ראשונה. עם הזעם של הממשל נתמודד כשנתפנה. זה מה שאפשר לומר להגנתו של נתניהו. כל זה, אם מקבלים את גרסתו של נתניהו, שכוללת שלושה מרכיבים: הראשון - יש עיכוב אמריקני וחסרה תחמושת שישראל לא יכולה להסתדר היטב בלעדיה. השני - נעשה ניסיון לקבל את התחמושת בכל דרך אחרת וזה לא צלח. השלישי - ביקורת פומבית היא הדרך הטובה ביותר להזיז את התחמושת מהמחסנים בארה״ב, או היכן שהיא לא נמצאת, לבטן המטוסים שיביאו אותה לישראל. כאמור, קשה מאוד לדעת האם שלושת התנאים הללו מתקיימים. קודם כל, כי רק למעטים יחסית בישראל יש אמון רב בנתניהו. וגם, כי האמון האמריקנים לא מרקיע שחקים (ומי שמאמין לכל מה שאומרים האמריקנים גם הוא תמים). וגם, כי שמועות על מחסור כזה או אחר בתחמושת מסתובבות בישראל כבר לא מעט זמן. וגם, כי שר הביטחון יואב גלנט נסע לוושינגטון ובטח יש לזה סיבות, שאולי זו אחת מהן. וגם, כי יש דברים שאי אפשר לדעת מראש, רק להעריך: נתניהו מעריך, שהלחץ הפומבי, שבא בשבוע של לחץ פוליטי - לקראת עימות נשיאותי של ביידן וטראמפ - יכול לעבוד. הממשל בוודאי יכעס, אבל לביידן לא נוח פוליטית להתעמת כרגע עם ממשלת ישראל על-רקע כזה (יש מלחמה, אין תחמושת), ולכן יבלע את רוגזו ויספק את מה שצריך. אבל אפשר כמובן להעריך גם הפוך: הממשל לא ירצה להיראות חלש ברגע שבו הנשיא האמריקני צריך להראות חזק ונחוש, הוא יעשה חשבון שנתניהו לא בדיוק מלך הפופולריות באגף הדמוקרטי של החברה האמריקנית, ולכן יחליט לעשות דווקא. נתניהו אמר עכשיו - אנחנו נעכב עוד קצת, שילמד לקח, ולא ינסה לחנך את הנשיא האמריקני באנגלית. איזו משתי האפשרויות תתגשם? הנה התחייבות: נתניהו יספר לכם שההערכה שלו הייתה נכונה, ושבזכותו הגיעה תחמושת. האמריקנים יספרו לכם שהסרטון שלו היה מיותר, ואם כבר, בגללו התעכבה תחמושת. ואתם? אתם לא תדעו, כי סוג כזה של מידע קשה מאוד לאסוף, ורוב מי שידווח לכם עליו יוזן ממקור ישראלי (נתניהו, גלנט, צה״ל) שיש לו עמדה יסודית מוקדמת ביחס למהלך של ראש הממשלה - או ממקור אמריקני (הבית הלבן, הפנטגון, משרד החוץ), שגם לו יש עמדה יסודית מוקדמת ביחס למהלך של ראש הממשלה. ומכיוון שגם לכולנו - ככה אנחנו בנויים - יש עמדה יסודית מוקדמת ביחס למהלך של ראש הממשלה, ועמדה יסודית מוקדמת של אמון או אי-אמון בראש הממשלה ובממשל האמריקני, כל מידע שיגיע יסונן אצלנו בהתאם. נאמין למה שנוח, לא נאמין למה שלא נוח. אתם יודעים כבר איך קוראים למצב כזה: קונספציה.