המפלגה הדמוקרטית העבירה את רוב קמפיין 2024 כאשר היא טומנת בחול את ראשה על מול דאגותיהם של האמריקנים לגבי גילו וצלילותו של ג'ו ביידן. במקום להתמודד עם הבעיה, ראשיה טענו שזוהי המצאה עיתונאית. הכל התפוצץ להם בפנים בעימות עם דונלד טראמפ (28.6.24), עד כדי קריאות לביידן לפנות את מקומו. מדובר בתוכנית נואשת ורוויית מכשולים, אבל אם זה יקרה – מי יהיה המועמד? וושינגטון פוסט מציג עשרה שמות. סגנית הנשיא, קאמלה האריס. קשה לראות כיצד היא לא תהיה החלופה, אלא אם כן תוותר גם היא. דילוג על מי שהיה גם האישה הראשונה וגם השחורה הראשונה בתפקיד, יהיה הימור מסוכן למפלגה שנשים ושחורים הם חלק מהותי מבסיס התומכים שלה. הבעיה היא, שהאריס בלתי פופולרית כמו ביידן, והרפובליקנים אינם מסתירים את רצונם שהיא שתתמודד מול דונלד טראמפ. מושלת מישיגן, גרטשן וויטמר. על הנייר היא מועמדת אידיאלית וממשית: אישה העומדת בראש מדינת מפתח, שם נבחרה פעמיים בפער של עשר נקודות. שיעור התמיכה בה במישיגן הוא 60%-55% ויש לה יותר ניסיון וחשיפה כלל-ארצית מאשר מועמדים אחרים. שר התחבורה, פיט בוטיג'ייג'. אנשים שוכחים שהוא כמעט ניצח בבחירות המקדימות של הדמוקרטים באייווה ובניו המפשייר ב-2020, כאשר עמד בראש עירייה קטנה (סאות' בנד, אינדיאנה). אם המפלגה מחפשת מישהו שיכול להכניס לטראמפ, הוא האיש בזכות כשרונו להעביר את המסר. הבעיה המרכזית איתו: הוא לא האיש שיביא את הגיוון הדרוש ובמיוחד את השחורים. מושל פנסילבניה, ג'ו שפירו. אחד הכוכבים העולים של הדמוקרטים, אשר ניצח בגדול ב-2022 והפגין יכולת לעבוד עם הרפובליקנים. גם הוא פופולרי במדינת מפתח חיונית, כולל מצד שליש מתומכיו של טראמפ. אבל הוא נחשב כמועמד ריאלי ב-2028, לא אחרי שנה וחצי בלבד בתפקיד המושל. מושל קולורדו, ג'ארד פוליס. יש לו רצון טוב דו-מפלגתי דומה לזה של שפירו. ההומוסקסואל המוצהר הראשון שנבחר למושל הוא בעל הצלחות מוכחות והצליח שלא להסתבך בנושאים בעייתיים. הוא ניצח בפער דו-ספרתי ב-2018 וכמעט ב-20 נקודות לפני שנתיים, ואמר במפורש שיום אחד ירצה לעבור לזירה הלאומית. מושל קליפורניה, גווין ניוסום. השם שעלה יותר מכל אחד אחר כחלופה לביידן, כאשר הוא פועל להרחיב את הפרופיל הלאומי שלו, כולל במגעים עם מושלים רפובליקנים ועם רפובליקנים במישור הארצי. אבל קשה לראות את הדמוקרטים מחליטים שמה שהם צריכים כרגע זה את מושל קליפורניה ומי שהיה ראש עיריית סן פרנציסקו; זו תהיה הזמנה פתוחה לרפובליקנים לעשות צחוק מהמועמד הדמוקרטי, טוען הפוסט. הסנאטור רפאל וורמוק מג'ורג'יה. הוא ניצח פעמיים בתוך שנתיים במדינת מפתח, והוא בולט יותר מאשר סנאטורים שחורים אחרים, דוגמת קורי בוקר. הקמפיין שלו ב-2022 נראה כמפת דרכים לאופן בו על הדמוקרטים להתמודד ב-2024. כאשר הדמוקרטים נאבקים על מדינות מפתח מחוץ למערב התיכון, לבחירה בו יש היגיון רב. מישל אובמה. זוהי אפשרות פנטזיה מבחינת הדמוקרטים, מגדיר הפוסט. היא תהיה החלופה האידיאלית בעיני רבים, אך לא נראה שתרצה להתמודד. אובמה היא הגברת הראשונה הפופולרית ביותר בארה"ב מזה למעלה מיובל ורוב גדול של האמריקנים מחבבים אותה, מה שלא ניתן לומר על פוליטיקאים רבים. אבל היא הביעה חוסר רצון ברור להתמודד בעצמה; מעבר מיידי לניהול קמפיין נשיאותי נראה בעייתי מדי. זוהי אפשרות שבאמת שוברת את תקרת הזכוכית – שדומה שהיא בלתי שבירה. הסנאטורית איימי קלובכר ממינסוטה. זוהי הבחירה ההגיונית ביותר, אם הדמוקרטים מחפשים את מי שהכי דומה לביידן בלי בעיית הגיל. היא פרגמטית, רבים יוכלו להסכים עליה ויש לה רקורד טוב במדינתה. אבל הפרופיל הלאומי שלה דל, ולא בטוח שהיא המתאימה לנהל את המלחמה נגד טראמפ. מושל קנטאקי, אנדי בֶּשיר. אשתקד הוא נבחר שוב במדינה שהיא מעוז רפובליקני והמניות שלו עלו בצורה חדה בחודשים האחרונים. הוא קוסם לשתי המפלגות והוא מצליח במדינתו בלי לפנות יותר מדי ימינה; בשיר אפילו הצליח להשתמש ב-2023 לטובתו בתמיכתו בזכות להפלות. הוא נוקט צעדים המאפיינים את מי שחושב ברמה לאומית, אבל לא ברור כיצד יסתדר עם הבסיס הליברלי כאשר יצטרך לשלהב את אנשי השטח.