נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב, ג'ון רוברטס, מורה (1.7.24) לערכאות הדיוניות לקבוע האם לדונלד טראמפ יש חסינות מפני העמדה לדין על אירועי 6 בינואר, ואם כן - מהו היקפה. משמעות פסק הדין היא, שמשפטו הפדרלי של טראמפ לא יחל לפני הבחירות - ניצחון גדול לטקטיקת ההשהיה של טראמפ. פסק הדין ניתן בהסכמת חמשת השופטים השמרנים - קלרנס תומס, סמואל אליטו, ניל גורסוץ', ברט קוואנו ואיימי קוני-בארט (שלושת האחרונים מונו בידי טראמפ) - נגד שלוש השופטות הליברליות: סוניה סוטומאיור, אלנה קגן וקטנג'י ג'קסון-בראון. בית המשפט קובע, כי לנשיאים ולנשיאים לשעבר יש חסינות מוחלטת על פעולות רשמיות, ואין חסינות על פעולות שאינן רשמיות. לדברי רוברטס, לא ניתן להעמיד לדין נשיא "על השימוש בסמכויות הליבה החוקתיות שלו, והוא זכאי לכל הפחות לחסינות מפני העמדה לדין על כל פעולותיו הרשמיות". לצד זאת מדגיש רוברטס: הנשיא "אינו נהנה מחסינות על פעולותיו הבלתי-רשמיות, ולא כל מה שהנשיא עושה הוא רשמי. הנשיא איננו מעל החוק". בדעת המיעוט כותבת סוטומאיור, כי הרוב "נתן לטראמפ את כל החסינות שביקש ויותר מכך. הרוב מעצב מחדש את הנשיאות ועושה צחוק מהעיקרון שאיש אינו מעל החוק". רוברטס מורה לשופטת בית המשפט המחוזי הפדרלי בוושינגטון, טניה צ'טקן, לקבוע האם פעולותיו של טראמפ בין נובמבר 2020 לינואר 2021 נהנות מחסינות, ואם כן - אלו מהן. המשמעות היא דיון מקדמי העשוי להיות ארוך ולהצריך בחינה (משפטית ואולי עובדתית) של פעולות רבות, ולאחר מכן - ערעור לבית המשפט הפדרלי לערעורים ואולי גם בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. הליך זה עשוי להימשך עד שנה, ואם טראמפ ייבחר לנשיא - הוא יורה לשר המשפטים שלו למשוך את כתבי האישום הפדרליים נגדו (בתיקי 6 בינואר והמסמכים המסווגים). כאשר החליט בית המשפט לדון בערעורו של טראמפ, הוא הגדיר כך את השאלה בה יכריע: "האם ואם כן באיזה היקף יש לנשיא לשעבר חסינות נשיאותית מפני העמדה לדין פלילי בנוגע להתנהגות שלכאורה כוללת פעולות רשמיות בזמן כהונתו". ניסוח זה מאפשר לבית המשפט לקבוע, שיש להכריע נקודתית אלו פעולות המיוחסות לטראמפ היו "רשמיות" ולכן יש עליהן חסינות. כאמור, המשמעות תהיה ניצחון טקטי רב-חשיבות לטראמפ. לא זו בלבד שמשפטו לא יוכרע לפני הבחירות בתחילת נובמבר (התוצאה הישירה מהחלטתו של בית המשפט לדון בתיק ביום הדיונים האחרונים של שנת המשפט), אלא שהוא גם לא יחל לפני הבחירות. זו הייתה מטרת-העל של טראמפ וסניגוריו בכל התיקים נגדו, כדי למנוע השפעה של ההליכים על המצביעים, למנוע את חיובו להיות נוכח בבית המשפט במקום בקמפיין ולמחוק את כתבי האישום (לפחות הפדרליים) אם ייבחר לנשיא.

לא ברורה ההשלכה על התיק בג'ורג'יה

כתב האישום שהגיש אשתקד התובע המיוחד, ג'ק סמית, מייחס לטראמפ ארבע עבירות: קשירת קשר להונות את ארה"ב, קשירת קשר לשבש את אשרור האלקטורים בידי הקונגרס ב-6 בינואר (שני אישומים) וקשירת קשר נגד זכות הבחירה. העבירה השנייה עשויה להתבטל, לאחר שבית המשפט העליון קבע בשבוע שעבר, כי בדרך כלל לא ניתן לייחס אותה לפורעי 6 בינואר. צ'טקן קבעה את תחילת המשפט לסוף מארס השנה. אולם, לאחר שדחתה בסוף 2023 את טענת החסינות של טראמפ, היא עצרה את לוח הזמנים לתחילת המשפט, במסגרתו העניקה להגנה שבעה חודשים להתארגנות, כדי שיוכל לערער. בית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז וושינגטון דחה פה אחד את הערעור בפברואר השנה, אך הקפאת ההליך נמשכה כדי לאפשר בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הסכים לדון בערעור וקבע את הטיעונים בעל-פה ליום הדיונים האחרון בשנת המשפט, ובמקביל המשיך את הקפאת הלו"ז המקורי. בשלב זה לא ברורה משמעות פסק הדין לגבי התיק המדינתי נגד טראמפ בג'ורג'יה על אירועי 6 בינואר. בית המשפט העליון דן רק בתיק הפדרלי, אך מובן שפסיקתו חלה על כל הערכאות - וייתכן שגם שם יידרש הליך מקדמי ארוך של בירור הפעולות הפרטניות. עם זאת, את התיק בג'ורג'יה לא יוכל טראמפ לבטל גם אם ייבחר לנשיא, שכן למשרד המשפטים הפדרלי אין סמכות בעניינו. שאלה חסרת תקדים אחרת היא, האם ניתן לנהל הליך פלילי מדינתי נגד נשיא מכהן, וסביר להניח שאם תתעורר - גם היא תגיע להכרעת בית המשפט העליון.