בצרפת החליטו גושי השמאל וגוש המרכז על טקטיקה משותפת כדי להגדיל את סיכויי קרב הבלימה מול "האיחוד הלאומי" של מארין לה פן בסיבוב השני של הבחירות ל"אסיפה הלאומית" שיתקיימו ביום ראשון. במהלך מתואם ביניהן, משכו שני הגושים כ-218 מתמודדים שלהם שעלו לסיבוב השני מהמקום השלישי. הרעיון הוא כמובן לאחד כוחות ולהתמקד בהצבעה למועמד אחד יחיד שיתמודד במחוזות הבחירה ראש בראש מול מועמדי "איחוד הלאומי". כדי להבין כמה המצב לאחר הסיבוב הראשון הוא יוצא דופן, צריך להשוותו לבחירות הפרלמנטריות ב 2022 - סיבוב שני עם שלושה מועמדים הוא די נדיר, וע"פ ה"לה מונד", ב-2022 היו רק שמונה כאלה. אלא שבבחירות כעת, השילוב בין שלושה גושים אלקטורליים די ברורים ואחוז הצבעה גבוה מאוד באופן היסטורי (הגבוה מזה יותר מ 40 שנה), גרם למצב שבו בלא פחות מ-306 מחוזות בחירה העפילו לסיבוב השני שלושה מועמדים, ובחמישה מחוזות בחירה העפילו ארבעה! הדד ליין לפרישה מהמרוץ בסיבוב השני היה הערב בשש, ואכן, בסוף הדד ליין היום הסתבר כאמור ש 218 מועמדים לסיבוב השני מ"החזית העממית החדשה" - ברית מפלגות השמאל, ומגוש המרכז של מקרון "ביחד", פרשו מהמרוץ במחוזות הבחירה שלהם, ובכך הוא הפך לדו ראשי ישירות מול מועמד "האיחוד הלאומי". זה יאפשר כמובן להגביר באופן מוסכם את התמיכה במועמד שרץ נגד מועמד הימין. למה זה בעצם משנה? הסיכויים שזה ימנע מ"האיחוד הלאומי" להפוך למפלגה הגדולה ביותר בבית התחתון של הפרלמנט - קלושים, אבל, וזה אבל חשוב - זה בהחלט עשוי לסייע למנוע מ"האיחוד הלאומי" להשיג רוב מוחלט ב"אסיפה הלאומית" שבה 577 צירים. הרוב הנדרש הוא 289 צירים. וכך ישנו סיכוי סביר לחלוטין שכן יהיה פרלמנט לעומתי, שבו יהיה רוב ברור למתנגדי הנשיא מקרון, אך לא כל כך בטוח אם בתנאים הללו יצליח "איחוד הלאומי" של מארין לה פן להקים ממשלה. גם זה כמובן מצב מאוד בעייתי מבחינה פוליטית, שיביא לסוג של שיתוק פוליטי וקושי גדול לנהל את ענייני המדינה. אלא שגוש מפלגות השמאל וגוש המרכז של מקרון נחושים כנראה לעשות כל שביכולתם למנוע מ"האיחוד הלאומי" להשיג רוב ולהקים ממשלה. זה סוג של תקומה מחודשת של "החזית הרפובליקנית" מהעבר בשני העשורים האחרונים, שבמסגרתה חברו כוחות פוליטיים שונים זה מזה במטרה משותפת ברורה אחת - לעצור את הימין הלאומני/קיצוני מלהגיע לשלטון או לחזק את כוחו מאוד. אלא שכעת זה מאתגר מתמיד, והמגמה מאוד ברורה. מהבחינה הזו, שלוש השנים שנותרו לנשיא מקרון בארמון האליזה יהפכו למאתגרות מאוד, שלא לומר מדכאות למדי.