דמייני שהיה לך תקציב ללא גבולות, איפה היית מעדיפה לגור, בכפר שמריהו או סתם בכפר?" שואל אותי המורעב ברגע של תוגה. "לא משנה איזה כפר, רק לא שמריהו", אני עונה חד-משמעית בעודי מנסה להחליף תחנה דרך הטלוויזיה כי השלט תקוע כבר שבועיים. למעשה הבעיה היחידה שלו היא שאין לו בטריות ואני מתעצלת לקפוץ לקנות ולהחליף. זו מטלה קשה מדי בימים טרופים אלו.
אגב, אני בטוחה שאני לא היחידה שהייתה עונה תשובה כזאת. א. שאלה מטופשת זוכה לתשובה מטופשת. ב. אני באמת מתכוונת לזה. "אז איפה את מעדיפה לאכול, בכפר שמריהו או בסתם כפר?" המורעב עקשן. ורעב אש. מכיוון ש"סתם כפר" רחוק לנו, אני מרצה אותו בתשובת השמריהו, ומחליטה להיות אישה טובה ולקחת אותו לאכול. לבשל אין לי כוח. זו מטלה מתישה מדי בימים טרופים אלו.
לא ידעתי למה לצפות. בית קפה בכפר שמריהו נשמע לי כמו מגדל שן מרוצף זהב ומעוטר יהלומים. אז זהו שלא. רחוק מכך. כמה רחוק? בקעת הירדן רחוק. מתברר כי בעלות בית הקפה 'נורמה' מגיעות אלינו משם. אם (גילה) ובתה (רעות) אחראיות למקום החמים הזה, והוא ההיפך הגמור מציפיותיי שזה, אם טרם הבהרתי את עצמי עד כה, מבורך לעילא. בית קפה בניחוח כפרי ולצידו גינה חיצונית מרווחת. צבעוני אך לא מדי, חמים במידה, שולחנות מעוטרים פסיפס צבעוני, ספות נעימות לישבן לצד שולחנות עגולים ומלבניים, ויטרינה מזכוכית שחושפת בפנינו עוגות הום-מייד ועוגיות טריות ומסקרנות. עיצוב רחוק מלנקר עיניים, אך בהחלט מקרב לבבות. גילה מקבלת את פנינו בלחיצת יד רכה ואנו מתיישבים. ברקע אביתר בנאי עם 'תחרות כלבים'. עוד מעט הוא יפנה מקום לאהוד בנאי ולקרוב משפחה אחר, יובל בנאי. אני מסמנת וי גדול על הפסקול.
עכשיו האוכל. אחד הדברים שחיבבנו בתפריט הוא שבכל קטגוריה (ראשונות, עיקריות וקינוחים), נמצאת גם 'הפינה הבריאה'. כך למשל, ניתן למצוא מרק צזיקי קר (31 שקל), סלט עדשים וגבינת עזים (45 שקל) או חציל קלוי בטחינה (35 שקל). בהמלצתה של גילה, אנחנו פותחים שולחן עם מיץ תפוחים סחוט טרי במקום (מקורי, משובח ומרווה) לצד מנת מזטים (32 שקל) וסלט נורמה (45 שקל). מלבד לחם שנאפה במקום, קיבלנו טאפאסים של חומוס הום-מייד, טחינה ביתית וסלט עגבניות מרוסקות מתובל היטב. אולם 'סלט נורמה' היה ללא ספק ההפתעה של המנות הראשונות. לכאורה סלט פשוט, אך עם טוויסטים מגניבים. רשמו לעצמכם, אחלה מתכון: עלי חסה, עגבניות, מלפפונים, אפרסק, שזיף, שקדים, צימוקים ומעדן בשם גבינת רוקפור. מתיקות השזיף מחמיאה למליחות הרוקפור והמשחק בין כל הטעמים לא דורש שום רוטב נוסף. בקלות וללא היסוס, הכתרנו אותו כאחד הסלטים הקיציים הטובים שטעמנו. אבל בוא נזדרז, כי יש עוד בדרך. למנות העיקריות, אני מבקשת לעצמי את מנת הכבד ביין ובסילאן בתוספת של פירה וסלט ירקות (59 שקל) בעוד שהמורעב חפץ בדג דניס עם תוספת של קינואה וסלט ערבי (95 שקל). מתברר שגם למורעב יש סטנדרטים של בריאות. המנות גדולות. מאוד. דג הפילה מוגש בדקורציה מרשימה שממש לא מתחשק לך לפרק אותה, אבל אין ברירה. הכבד היה מתקתק וטעים להפליא וחיסלתי אותו תוך שניות. ברצינות. הדבר היחיד שלא נגענו בו היה סלט הירקות. אגב, וזה לא כי הוא לא היה מוצלח. הוא פשוט היה מיותר בעת מלאכת החיסול הממוקד שלנו. אז השארנו לו עוד כמה דקות לחיות.
שעה מאוחר יותר, לאחר שיחה נעימה עם גילה, אנחנו שמחים לגלות כי המקום מציע ארוחות עסקיות (מנה ראשונה כלולה במחיר העיקרית) בכל שעות היום, כמו גם בשבתות. מצרך נדיר בשוק המסעדנות כיום. כמו כן, בכל צהרי שישי, 'נורמה' פותחת את מטבחה ומוכרת אוכל מוכן הביתה. ומי שמחפש מקום נחמד לסגור בו ארוחות משפחתיות, הרצאות, עלייה לתורה, בר מצווה או כל שתרצו, יכול למצוא כאן מענה. רגע לפני שאנחנו מתגלגלים החוצה, אני מביטה בתפריט מבט אחרון ומגלה משפט בראשו של העמוד: "נורמה נולדה בחודש יוני, שנת 2004". אני סקרנית להבין את פשר השם. "יעל ואני רצינו להביא לכאן נורמה אחרת", מסבירה לנו גילה. הצליח להם.
