התובעים, אליעזר ומשה פינקוס היו מיוצגים על-ידי מר רווח אהרון (הנתבע) אשר הינו עו"ד במקצועו, במסגרת ערעור בקשר לסכסוך שבין התובעים למשפחת שפיר בעניין מחסן ברחוב יהודה מכבי 83 בתל אביב. התובעים הינם דיירים מוגנים בחנות (מכולת), ברחוב יהודה מכבי בתל אביב . לאחר שניתן פס"ד בת.א 34579/04 שבו ייצג הנתבע את התובעים, הוגש ערעור בו עתרו משפחת שפיר לפינוי המחסן בפועל. בסיום ההליך נקבע כי משפחת שפיר ישלמו לתובעים הוצאות משפטיות בסך של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ. הנתבע קיבל לידיו את הסכום הנ"ל מתוך הפיקדון שהפקידו המערערים והעביר לידי התובעים סך של 4,855 ש"ח בלבד ואת יתרת הכסף שלשל לכיסו.
בית המשפט בהחלטתו קבע, כי בין הצדדים לא נערך הסכם שכר טירחה מסודר בכתב דבר שיכול היה למנוע את המחלוקת בין הצדדים והתדיינות המשפטית בסוגיה. הלכה פסוקה מימים ימימה כי שכ"ט עו"ד, כמו הוצאות משפט אחרות, נפסקות לטובת בעל הדין והן שייכות לו ולא לעורך הדין. הנתבע בחר במודע שלא להחתים את התובעים על הסכם שכר טירחה מסודר. לאחר שהצדדים נחקרו בחקירות נגדיות נראה כי יש להיצמד להלכות אשר נקבעו בנושא, ואין להעדיף עדות הנתבע על פני עדות התביעה. בית המשפט הוסיף, כי מקצוע עריכת דין הוא מקצוע חופשי.
לדעת בית המשפט, זכאי עורך דין (במגבלות הדין המעטות) ליטול איזה שכר שהוא ירצה ולדאוג להחתים את לקוחו על הסכם שכ"ט ראוי. לא יעלה על הדעת לנסות ו"להשלים" את השכר הראוי על-ידי שליחת יד בהוצאות שנפסקו לטובת הלקוח, מבלי שיש לכך מקור חוזי מסודר. בית המשפט קבע, כי הוצאות הנפסקות בהליך משפטי שייכות ללקוח ולא לעורך הדין המייצג אותו. הנתבע טען כי למרות זאת קיים הסדר בעל פה בינו לבין הלקוח. המדובר בטענה מסוג "הודאה והדחה" כשהנטל להוכיחה מוטל על כתפי עורך הדין. אולם בפועל, הנתבע לא הראה כל הסכם שכר טירחה הדן בנושא זה ובכלל הנתבע לא הביא כל עדות נוספת (כגון לקוחות אחרים שלו שיאמתו שאכן זו דרכו בכל התיקים ) והסתפק בעדותו כנגד עדותם הסותרת של האחים התובעים. בית המשפט קבע, כי הנתבע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו ומשכך, עליו להשיב לתובעים את הסכום שנטל לכיסו.